בן אולגה וגנאדי. נולד ביום כ' באלול תשמ"ז (14.9.1987) בעיר סרטוב שבברית המועצות. אח לנטלי. בהיותו בן ארבע, בקיץ 1991, עלה לארץ. אנדריי רכש במהרה את השפה העברית והתאקלם היטב בתרבות הישראלית. את שנותיו הראשונות בישראל העביר בקריית ביאליק, ולאחר כשנתיים עבר עם משפחתו להתגורר בראשון לציון. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "רוזן" והמשיכם בכפר הנוער "יוהנה ז'בוטינסקי" שבבאר יעקב, שם למד כשש שנים. את לימודיו סיים במגמת המחשבים והגיע להישגים מרשימים. אנדריי היה ידוע כמוביל חברתי ויצר קשרים עם אנשים רבים. בהיותו ראפר חובב כתב שירים והקליט אותם. הוא הקים את "מעגל הפריסטייל" בקניון "הזהב" שבעירו שם נאספו מדי יום חמישי רבים מבני הנוער המתעניינים במוזיקת ההיפ-הופ. אנדריי, שכונה "קשמר", זכה להערצה רבה בקרב הנוער וכמה משיריו התפרסמו לאחר נפילתו. בסוף חודש נובמבר 2005 התגייס אנדריי לצה"ל ועל אף הפצרותיהם של הוריו כי יפנה למסלול עתודה החליט לשרת כחייל קרבי. הוא שובץ בחיל השריון בגדוד 74 ושירת כתותחן גאה ומצליח בטנק "מרכבה" סימן 3. על אף השירות הקשה, שאת מרביתו עשה בחברון וברצועת עזה, מעולם לא התלונן ותמיד חזר הביתה עם חיוך רחב. בהיותו בתיכון החל אנדריי לנהל בלוג באתר "תפוז" באינטרנט שבו חלק עם גולשים אנונימיים את חיי היום-יום שלו. לאחר גיוסו המשיך לכתוב בבלוג תחת השם "עולמו של קשמר" ולתעד את שירותו הצבאי. לחבריו הסביר שבמקום לענות על השאלה "מה העניינים", הוא מעדיף לתאר את התחושות על גבי המקלדת. בעמוד האישי של אנדריי התנוסס מאז גיוסו הכיתוב: "ההיגיון והמזל הלכו לטייל, והתעייפו. ההיגיון אמר: בוא נשב על המדרכה, מזל אמר: בוא נשכב על הכביש. כל אחד עשה מה שבא לו. פתאום בא אוטו בכביש, ראה את מזל, סטה למדרכה והרג את היגיון. ככה זה בצבא". ועוד כתב: "אם לא יהיה רע על מה נתלונן? איך נתגבר על הבעיות שלנו? … יש סתם אנשים שלא יודעים ליהנות מהדברים הקטנים והפשוטים של החיים. כמו לנשום. כמו להתעורר. כמו לחיות. החיים טובים, תחיו אותם…". בתאריך 13.1.06 כתב: "אוקיי, 300 כדורים בשבוע של אימוני ירי. שילוב ירי של מצבים, ירי מצבים עם תפעול מעצורים, ירי מאמץ לילה ועוד מלא דברים כאלו… היה הורס-שרירים-טוטלית, אבל רטוב זה תמיד כיף. כמו כן, מסע תשעה קילומטר ועוד קילומטר אחד אלונקה – אין מה לדבר על זה אפילו, חוץ מהקטע של חברים שלך שמתמוטטים לך מול העיניים ואתה חייב להמשיך ללכת. אסור לך לעזור להם לקום, הם חייבים לקום לבד באפיסת כוחות ולצמצם את הפער. אסור לך לדבר, אסור כלום, חייב להיות רווח קבוע בטורים ישרים … בכל מקרה, אחרי שעוברים הכול בסריקה לאחור, זה נראה כיף וטוב ומאתגר וכו'. טוב לדעת שעשית דברים שבחיים אפילו לא חלמת שאפשר לעשות אותם. במיוחד אני". בתאריך 7.7.06 כתב: "ביום ראשון בבוקר מתחיל הסוף, וקשה מאוד לשמוע אפילו קמצוץ שמועה על האור בקצה. רק התחלנו וכבר אחד נפל. את הראשון כולם זוכרים, כשיתחילו להגיע עוד הם כבר לא יהיו שמות, הם יהיו מספרים. הרעש של הזיקוקים מתחלף ברעש פיצוצים, מכוניות בהאמרים משוריינים, טרקטורים בדיניינים [D9] וכבישים בצירים. … כל אחד חשוד, קודם כול חשוד ואחרי זה הוא אזרח עוין. במקום בתים יש הריסות, במקום שקיעות יש פיח. דרך אגב… שקיעות מדהימות". בתאריך 20.7.2006, כשבועיים לפני נפילתו, פרסם אנדריי בבלוג שלו קטע שנשא את הכותרת "מלחמה! סתם רק כי אני ברצועה". לאחר נפילתו, קיבל הקטע משמעות מצמררת של מילות פרדה. וכך כתב אנדריי: "קיצר לא יכול לספר יותר מדי באינטרנט אבל היום אני אהיה שם. אולי תקראו על זה בחדשות. זה יימשך כמה ימים, יכול להיגרר יותר, אבל לנו יש ציוד שיכול להספיק להרבה זמן. הרבה חוזרים עם דם על הידיים (ועכשיו הם סלבס כי רשמו עליהם ב'וואי-נט')… וויש מי לאק [אחלו לי בהצלחה] פיס [שלום]". הימים היו ימי מלחמת לבנון השנייה ואנדריי נשלח עם יחידתו ללבנון. ביום ט' באב תשס"ו (3.8.2006) נפל אנדריי בקרב בכפר רג'מין שבדרום לבנון. טיל נ"ט שירה החיזבאללה פגע ישירות בטנק ששהה בו והרגו. עמו נפלו סמל אלון פינטוך וסמל איתמר צור. אנדריי היה בן תשע-עשרה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר הורים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. אנדרי, יקירה של קהילת המוזיקה השחורה בישראל, נפל ביום ה', "היום שלו", כפי שנהגו לומר. מועד נפילתו חל בתשעה באב – יום אבל לאומי. במלאות 30 יום לנפילתו הקריאה אחותו מעל קברו את הדברים הבאים: "אתה כל כך מיוחד, דקה לא אמרת – 'רע לי'. תמיד טוב לך, תמיד מצאת את הטוב בכל עניין גם אם זה היה כל כך רע, ידעת איך לגרום לאנשים לשמוח ולחייך, כולם רצו להכיר אותך. כולם רצו להיות בחברתך, כולם רצו לדעת מה עומד מאחורי האדם עם החיוך הזה. הרוב גילו, יש כאלה שלא הספיקו". כתבות רבות על אנדריי פורסמו בעיתונות הכתובה והאלקטרונית. רבים ציטטו קטעים מהיומן הווירטואלי שניהל, תחת הכותרת "יומנו של טנקיסט", המתובל בהומור ובתובנות קטנות על החיים. לאחר נפילתו נכתבו בבלוג מאות תגובות ומכתבי פרדה. כתובת הבלוג: http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=kashmar. משפחתו וחבריו של אנדריי הנציחו את זכרו בהקלטת השיר "נועד בשבילך": "כל מה שרצית השגת, חיית את הרגע שלך. ראו אותך כאילו כל העולם נועד אך ורק בשבילך. אז בעצב, בשמחה, תמיד נזכור אותך, את החיוך שלך קשה מאוד לשכוח. תסתכל עלינו כאן למטה ותחזיר לנו ת'כוח".
