ברהום, אפרים

אפרים (אפי), בן סביחה וכדורי, נולד בחודש תמוז תש"ח (יולי 1948) בבגדד שבעיראק, ועלה עם משפחתו ארצה בשנת תש"י (1950). הוא למד בבית-הספר היסודי "רמת-ורבר" בפתח-תקוה ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "עמל" בפתח-תקווה. אפי היה תלמיד מוכשר ונבון, שקדן וחרוץ. הוא התברך בתבונת-כפיים והצטיין במלאכה, בייחוד במקצוע המכשירנות, בו השתלם במסגרת לימודיו העל-יסודיים. גם תחביבו העיקרי היה בתחום המלאכה: אריגת תמונות לפי דוגמאות מקוריות משלו. כן הקדיש מזמנו הפנוי לבניית דגמי-מטוסים, "בתי" גפרורים וכדומה. הוא היה פעיל בגדנ"ע אף לאחר שעות הלימודים והרבה להשתתף בצעדות. אפי ניחן בטוב-לבו והיה נכון תמיד לעזור לזולת. תמיד ביקש אתגרים ושאף להוסיף ולהתקדם בדרך-חייו. הוא היה בן מסור ונאמן להוריו, תמיד דאג לעזור להם ושמר על מערכת יחסים נפלאה עם בני משפחתו. אפרים גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1967 והוצב לחיל-השריון. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מקצועות טנק "פאטון" ובקורס מפקדי טנק "פאטון", התמנה למפקד טנק ביחידה שהשתתפה בקרבות ההתשה הקשים על גדות תעלת-סואץ. הוא אהב את חיי הצבא והצטיין בתושייתו ובאחריותו. מפקדיו העידו עליו, כי היה מסור ודואג לאנשי צוות הטנק שלו ולחבריו לנשק. במשך כל תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו והקפיד לכתוב הביתה, כדי למנוע מהם צער וחששות לשלומו. לאחר שסיים את השירות הסדיר ויצא לחיים אזרחיים, היה נקרא לתקופות של שירות מילואים בתפקיד רב-סמל פלוגתי. גם בשירות המילואים הצטיין ברוחב-לב, ובמקרים רבים ניאות לוותר על חופשות למען חברים נשואים ובעלי משפחה. אפרים החל לעבוד בחברת "אל על" בשטח ההידראוליקה, שבו השתלם במהלך עבודתו. חבריו לעבודה ספרו עליו, כי התבלט משכמו ומעלה בזכות אחריותו, יעילותו ושקדנותו. בחודש אוקטובר 1973, ימים אחדים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים, עבר בהצלחה בחינות לתפקיד של אחראי למחלקה שלמה ב"אל על", אך לא זכה לכהן בו. חודשיים לפני פרוץ המלחמה, נשא לאישה את חברתו כרמלה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח אפי עם יחידתו לחזית תעלת סואץ. הוא השתתף בקרבות הבלימה המרים נגד המצרים ובליל י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), בליל הפריצה לגדה המערבית של התעלה, נפגע הטנק שלו בקרב על ציר "עכביש-לכסיקון". תחילה לא נמצאה גופתו והוא הוכרז כנעדר ואחרי-כן נחשב כנעלם. בפברואר 1974 נמסרה לרעייתו ולהוריו הודעה על נפילתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול, בקבר-אחים יחד עם אנשי צוות-הטנק שלו. השאיר אחריו אישה, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה.