ברדוגו, משה

בן ג'קלין ויעקב, נולד ביום כ"ה בטבת תשכ"ב (1.1.1962) בירושלים. משה למד בבית-הספר היסודי "זלמן ארן". אחרי כן, הוא המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "בזק", במגמת אלקטרוניקה. משה היה ילד חביב ותלמיד טוב, שאהב לעזור לחבריו בבית-הספר והיה אהוב על מוריו ועל בני כיתתו. הוא השתתף בכל סוגי הפעילות בבית-הספר, ובמיוחד נהנה לארגן מסיבות וערבי הווי. משה הפליא לנגן בחליל-צד, והיה חבר בתזמורת הנוער בירושלים. גם במסיבות כיתתו ובמופעים שנערכו בבית-ספרו, הוא נהג להנעים לשומעיו בנגינתו. בעודו תלמיד בבית-הספר היסודי, התעניין משה באלקטרוניקה והשתתף בקורס תקשורת שנערך בבית-הספר "בזק". מדריכו בקורס ומורו בכיתות הגבוהות בבית-הספר התיכון סיפר עליו שלעומת חבריו השובבים, היה משה שקט ומופנם, מסור לחבריו וחרוץ. מורו הוסיף וסיפר, שמשה נהג לבצע משימות שונות שהוטלו עליו באחריות רבה וכי עשה ככל יכולתו להצליח. כך למשל, הוא התחבב בנקל על ילדי כיתה ט', שעזר להם בהכנת השיעורים. חבריו לכיתה מספרים, שמשה היה להם ידיד אמיתי והחשיב מאוד את חברותם כלפיו. הוא תמיד היה מוכן לעזור להם, ולהשתתף איתם ברגעי שמחה ועצב. כשהגיעה שעת גיוסו לצה"ל, הוא ביכר להתחייב לשנת שירות בצבא הקבע, כדי שיוכל להמשיך בלימודיו לתואר הנדסאי. משה גויס לצה"ל במחצית יולי 1980, והוצב לשרת בחיל-הקשר. לאחר שהשלים את שנת הלימודים האחרונה, הוא השתלם בקורס לטכנאי-קשר והוצב בגדוד קשר ברמת הגולן. בזכות מקצועיותו ומסירותו לתפקיד, זכה משה לקידום מהיר וכעבור זמן קצר מונה למפקד צוות. חברו בצוות ציין, שמשה נהג תמיד לעודד את חבריו, והכול ראו בו ידיד נאמן: "משה אהב מאוד את הגדוד. אחת הסיבות הייתה – ההווי החברתי. ההערצה אליו הייתה כל-כך גדולה, שתמיד רצו כל הסובבים להיות בקרבתו. לא היה דבר שהיו מבקשים ממנו והוא סירב לעזור. בימי שישי היינו מתאספים ויורדים למעלה אפרים. משה היה דואג שהאווירה תהיה נעימה, ותמיד הצליח להצחיק את כולם. בימי כוננות אהבנו לבדר את הפלוגה, ומשה ערך הצגות וסיפר בדיחות. הוא היה כאח לכולנו". במלחמת שלום הגליל נקרא משה עם יחידתו ללבנון. באחד הימים בשלהי יוני 1982, התכוננו חיילי היחידה לחניון לילה, באחד הכפרים מזרחית לדמור, כשפתע נזרק לעברם רימון. משה נפל ביום ז' בתמוז תשמ"ב (28.6.1982) בקרב בלבנון, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר הרצל בירושלים. הוא השאיר אחריו הורים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "לכל אורך דרכו ביחידתנו בלטו תכונותיו החיוביות של משה, שגילה חריצות, נאמנות, ידע מקצועי רב ודבקות במטרה. תמיד היה מוכן לצאת עם אנשי היחידה ולשבת בקו הקדמי, ולתרום מהידע שלו. הוא היה אהוב על חבריו לפלוגה, ובכל מקום שאליו הגיע הפך להיות מקובל ונאהב, זאת בגלל שמחת החיים שלו ואישיותו". משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו, ובה דברי חברים, מורים ובני משפחה. כמו כן, הנציחו את שמו בבית-הספר התיכון "בזק"