ברג, יעקב (“קובי”)
בן שמעון ואסתר. נולד ביום ה' באדר ב' תשי"א (13.3.1951) בחיפה. למד בבית הספר היסודי "בית יחזקאל", שבאשקלון והמשיך בבית הספר על שם שפרינצק שבקרית גת. היה חבר בתנועת "הצופים" ומדריך בה. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים למד במגמה הריאלית בבית הספר התיכון על שם תג'ר באשקלון; הוא ניגן בפסנתר בכישרון רב וגם גילה נטייה לספרות ולשירה וכתב שירים ומחזות. בהיותו תלמיד בבית הספר התיכון היה חבר המערכת של עיתון התלמידים. בבית הספר התיכון היה ראש פרלמנט הנוער. עליז היה ומאושר, מסור להוריו ולאחותו וגם לחבריו אשר אהבוהו. תמיד היה חיוך מאיר בעיניו. משהתגבר רצה להגשים את שאיפתו הגדולה וללמוד רפואה, ולאחר סיום לימודיו התיכוניים בהצטיינות נרשם ללימודי הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. בנובמבר 1969 גויס לצה"ל והוצב לחיל השריון. בימי שירותו המעטים התבלט כחניך מצטיין בפלוגה, כלוחם אמיץ וחבר למופת. הוא היה בעל כבוד עצמי ושאף לעלות בסולם הדרגות, את שאיפתו לידע מילא בצבא בהמשיכו ללמוד (בעיקר פיסיקה), אבל שישה חודשים בלבד הספיק למלא בהצטיינות את חובתו למדינה. ביום כ"ב בניסן תש"ל (28.4.1970), נפל בקרב בהפגזת אויב באזור תעלת סואץ. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות באשקלון. הרב ספקטור, שספד לו, ציין כי יעקב היה כצל, שעבר מגיטו ורשה דרך השואה עד לקום המדינה ועד לתעלה; סבו, הרב זמלמן, נפל כמפקד בגיטו ורשה, הוריו סבלו במחנות הריכוז ודודו נפל במלחמת השחרור. הרב סיים את דבריו: "לא יעקב יקרא עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוהים ועם אנשים – ותוכל;" ב"שלושים" לנפלו אמר מנהל בית הספר התיכון באשקלון דברי הספד ליעקב. בין שאר דבריו אמר: "לא היית תלמיד אפור, אלא בלטת משכמך ומעלה בקומתך התמירה ובעירנותך הרבה (ואף בשובבותך שלא ידעה גבול). לימדתי אותך להכיר את המולדת במסגרת שיעורי הגיאוגרפיה בכיתה י' ולא ידעתי שאתה תיתן לי שיעור מכאיב ומפואר, מלא הוד באהבת המולדת. לימדתי אותך אזרחות בכיתה י"ב ולא ציפיתי שתעמוד בצורה כה מכאיבה, מפוארת ומלאת הוד במבחן האזרחות הטובה. לא אשכח את החיוך החביב, שהיה נסוך על פניך תמיד ועל אף הבירורים הרציניים שהתקיימו בינינו, על דברים שנראים לי עכשיו כדברי הבל, הרגשתי תמיד ידידות עמוקה כלפיך".
