ברגר, שלמה

בן יוליה ופרץ, נולד ביום י"ב בתמוז תרפ"ג (28.6.1923) בסופיה, בירת בולגריה. הוא התחנך בבית-ספר עברי ובשנת 1939 השיג בהפצרותיו את הסכמת הוריו להעפיל ארצה. בהגיעו, נתקבל להכשרת נוער עולה באחד הקיבוצים. ביוני 1941 התגייס למלחמה בגרמנים. שירת ביחידת-הובלה בצבא הבריטי, שצורפה אחר-כך לבריגדה היהודית, בחזיתות המדבר המערבי ובאיטליה והגיע לדרגת קורפורל (רב-טוראי). כאחד מטובי החיילים העברים מילא את חובתו גם בעזרה לשארית הפליטה, בסעד דחוף ובארגון העפלה. אחרי שחרורו מהצבא בשנת 1946 היה זכאי, כנהג, להתקבל כחבר בקואופרטיב לתחבורה, אך מחוסר כסף נבצר ממנו לממש את זכותו. עבד כצבע-בניין בחולון והיה חבר פעיל ב"הגנה" בחי"ש תל-אביב. הוריו עלו ארצה אחרי מלחמת-העולם השנייה. בחורף תש"ח התחיל את שירותו בהגנת חולון ובת ים ובליווי שיירות בכביש הביטחון. אחר-כך הועבר לחטיבת "גבעתי", שם שירת בתפקיד מ"כ והועלה לדרגת סמל. לפי עדות מפקד מחלקתו (ואחר-כך פלוגתו) הצטיין בידיעת הנושאים שעליהם הופקד ובכושר השפעה על פקודיו, אנשי גח"ל יוצאי ארצות שונות. הוא חינך אותם בהצלחה לכושר צבאי ולהבנת תפקידם. כשהועמד בראש מחלקתו קצין דובר אנגלית, היה הוא לפה למפקד ולאנשים כאחד ופעולות המחלקה העידו שמילא את תפקידו בהצלחה. שלמה השתתף בכל קרבות גדודו בדרום הארץ. במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב תקפה פלוגתו את גבעה 113, המשלט העיקרי במערך המצרי של צומת הדרך לנגב. בקרב זה נפל, ביום י"ד בתשרי תש"ט (17.10.1948). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.