ברגר, מאיר
מאיר, בן רבקה וקהת, מניצולי השואה, נולד בשנת תש"ח (1948) בוינה שבאוסטריה, ועלה ארצה עם משפחתו בהיותו בן שנתיים. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר "חשמונאים" ברמת-גן ואחרי-כן המשיך בבית-הספר התיכון "דביר", שם סיים את לימודיו התיכוניים. הוא היה תלמיד טוב, חרוץ וממושמע. ביחסיו עם חבריו נודע כידיד מסור ואהוב, שהיה מוכן תמיד לעזור לזולת. הוא היה בן נאמן ומסור בכל לבו למשפחתו, כיבד את הוריו והעריך מאוד את דעתם. מאיר גויס לצה"ל בתחילת מאי 1967 והוצב לחיל השריון. זמן קצר לאחר שהתגייס פרצה מלחמת ששת-הימים והוא השתתף בקרבות עד יום הניצחון. לאחר שהוכשר לתפקיד שריונאי הוצב לחטיבה 7 ובמסגרת החטיבה השתתף בפעולות מבצעיות רבות. בשלהי 1968 נשלח לבית-הספר לשריון כדי להשתלם בקורס מפקדי-טנקים. הוא השלים קורס זה בהצטיינות ולפיכך הושאר בבית-הספר לשריון כמדריך בקורסים למפקדי טנקים. אותה תקופה השתתף בפעולת כראמה, שבה התגלה כלוחם בעל יוזמה ותושייה, המסוגל לעמוד במצבים קשים ובתנאי לחץ וסכנה. בתקופת שירותו בצבא, קנה לו חוג רחב של חברים בזכות טוב-לבו, מזגו הטוב ויושרו. חבריו ידעו שכאשר זקוקים הם לעזרה, מאיר הוא הכתובת שאליה יפנו, כי תמיד ימצאו נכונות לתת ולעזור. דברים פעוטים שאזלו אצל כולם, תמיד היו בנמצא אצל מאיר ותמיד הייתה ידו פתוחה לחלק לכולם משלו. במאי 1970 שוחרר מאיר מהשירות הסדיר ונרשם ללימודים באוניברסיטת תל-אביב, במגמות המתמטיקה והכלכלה. בד בבד עם לימודיו, יצא לסייע לאביו, שהיה זקוק לעזרה בעסקו. בזמן הלימודים נקרא לתקופות של שירות מילואים ומילא את חובתו הלאומית כשאר חבריו לנשק. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה מאיר מראשוני השריונאים שעלו לרמת-הגולן במוצאי יום-הכיפורים, כדי ללחום לבלימת הכוחות הסורים הפולשים. כעבור יומיים נפצע, אך סירב ללכת לקבל טיפול רפואי והמשיך בלחימה. בסוף אותו יום היה בין המעטים שחזרו מהחזית. הוא הועבר לעורף, נחבש ועלה שוב לחזית, כדי להמשיך ולהלחם. לאחר שפרץ עם יחידתו למובלעת, הגיע לשיא מעלליו כמפקד וכחייל. הוא לחם כל היום, פגע והשמיד מטרות רבות. בשעות אחר-הצהרים, בקרב על תל-ענתר, נפגע הטנק שלו ומאיר נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סמל-ראשון. בדברים לזכרו כתב מפקדו: " את מאיר הכרנו כבחור שקט, ממושמע ובעל מקצוע מעולה בכל הקשור בטנקים ובשריון. הוא הגיע אלינו מחטיבה 7 עם ניסיון עשיר בשירות מבצעי, שעזר לו ולנו בזמן המלחמה – – – מאיר בשבילנו הוא דוגמא של מפקד טנק, צנוע אך נחוש החלטה, לוחם מעולה, שיכולתו ועצביו עמדו לו ברגעים שאין קשים מהם. אך המוות השיגו בטרם הספיק לראות את מתקפת האויב נשברת ואת לוחמיו נסוגים. את מאיר נזכור כאחד ממפקדי הטנקים המעולים שידעה יחידתנו. יהי זכרו ברוך".
