ברגר, יצחק-מאיר (מנפרד)

בן פפי ויוסף, נולד ביום כ"ד בטבת תרפ"ו (10.1.1926) בעיר נירנברג, גרמניה וסיים את הלימודים בגימנסיה בהולנד. במלחמת-העולם השנייה הוסתר על-ידי משפחה נוצרית. היה פעיל בהתנגדות לכובש הגרמני ובמחבואו תירגם חומר תעמולתי של המחתרת ההולנדית לגרמנית. הוא הצליח בתבונתו להציל את בני משפחתו מצפורני הנאצים. עם סיום המלחמה יצא להכשרה חקלאית בדרום-צרפת ובחודש מרס 1946 עלה ארצה באונייה "תל-חי", במסגרת עליה ב'. באוניית-המעפילים גילה את קור- רוחו בשעת הסערות שהתחוללו בסביבת קורסיקה והאי כרתים. עזר בהורדת סירות-הצלה ועודד את רוח המדוכאים. כאשר נתפסה האונייה על-ידי הבריטים לא יכול יצחק להשלים עם הרעיון שיהיה שבוי בידי הבריטים והחליט לקפוץ המימה ברגע שהאונייה תגיע לחופי חיפה. כששוחרר ממחנה-המעצר בעתלית, עלה לירושלים ועבד במחלקה הגראפית של הקרן-הקיימת-לישראל. הוא הצטרף ל"הגנה" ולעתים תכופות השתתף באימונים. היה נערץ וחביב על חבריו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות היה בחי"ש ירושלים, ונשלח לקורס מ"כים. הוא שירת בגדוד "מוריה" והשתתף בפעולות בשייח'-ג'ראח, ואדי ג'וז וקטמון. כן קיבל עליו תפקיד פיקוד בהר-הצופים והדף הסתערויות של הערבים על שטח האוניברסיטה. הדרך להר הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של 13.4.1948 יצאה שיירה להר הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחה"צ הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. יצחק נפל בשיירת הדמים של רופאי ועובדי "הדסה" ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948), ונקבר בסנהדריה בירושלים. ביום י"ט באלול תשי"ב (18.9.1952) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.