ברבר, שלמה

בן שפרה ויצחק, נולד ביום י"ח באייר תרפ"ט (28.5.1929) בירושלים ומשחר ילדותו גדל בקרית עבודה (חולון). שם למד בגן-הילדים וגמר את בית-החינוך. רצונו להמשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין נתקל בקושי חומרי, כי אביו היה אז מרותק למיטתו במשך שנה וחצי בשל תאונת-דרכים, אך שלמה מצא עצה:הוא החל לעבוד כשוליה במסגריה בחולון בשכר מועט. שלוש פעמים בשבוע היה נוסע ללמוד בערבים בבית-הספר הנ"ל על אף עייפותו ומהעבודה, וכל הערבים וימי-המנוחה שלו היו קודש לפעולות, לאימונים ולמסעות בגדנ"ע, שהצטרף אליו עוד בגיל 13. בתנאים קשים אלה גמר את לימודיו בשלוש שנים וכשקיבל במסגריה את משכורתו הראשונה בדרגת פועל מומחה הקדיש אותה למתנת-הפתעה להוריו וגם אחרי-כן היה מפתיעם במתנות ביד נדיבה. מילדותו הוכר כבעל כושר ארגון והנהגה וחבר טוב. היה ישר ונאמן בעבודה וגם ידע לעמוד בתוקף על זכויותיו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות עבר לחי"ש ושירת באחת הפלוגות שבחטיבת "גבעתי". הוא עבר בשלום את מלחמת-העמדות בג'בליה ובתל-א-ריש, התנדב לשמירה בשדה-התעופה בלוד,כשזה היה מלא עובדים ערבים ואנשי-משמר אנגלים, והצליח להביא משם דברים מועילים לחיל-האוויר הישראלי בהתהוותו. באומץ התייצב מול הסכנות ובביקוריו החטופים בבית היה משתדל להרגיע את הוריו ולהסביר להם מהי החובה המוטלת על צעיר בישראל. משחזר מהשירות בלוד לגדודו יצא לפעולת "מכבי", לפריצת הדרך לירושלים, וחבריו מחזית לטרון מספרים בשבח מסירותו וקור-רוחו כלוחם וכמגיש עזרה לפצועים בתוך האש הקטלנית. יחידתו תפסה את מחנה העצורים ב' ליד לטרון, ועם בוקר ה- 13 במאי ספגה הפגזה כבדה של תותחי "צבא ההצלה". בלחץ האויב נאלץ הכוח לסגת, ושלמה נשאר עם חברים לחפות על הנסוגים ושם נפל ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) יום לפני שהיישוב התבשר על הכרזת המדינה העברית. מקום קבורתו לא נודע. מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. ביוני 2005, במסגרת חקירת היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל נמצא כי שלמה קבור בקבר אחים יחד עם יורם קפלן (יהודה, ג'ירי) ומנדל מט בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל בקבר המשוייך לחללי גדוד 32.