בן סימה ושלום. נולד ביום כ"ח בסיוון תשל"ג (28.6.1973) בירושלים. למד בבית-הספר היסודי "חטיבת הבנים" במבשרת ציון, המשיך בתיכון "מכללת אורט" בגבעת רם, וסיים כעתודאי בכיתה י"ג מחשבים. דרור היה תלמיד מצטיין. תיארה אותו מורתו למחשבים, עידית רוסו: "דרור, אתה, שסימלת את שמחת החיים, את הנעורים הנצחיים, את אהבת הזולת ואת הרצון להצליח, תישאר חקוק בלבי בדמותך זו. אני, שלימדתי אותך במשך שנים את מקצוע המחשבים – קובול, לא אשכח את התמדתך להצליח בפרויקט הגמר, את העקביות בה 'נדנדת' לי (כמובן, באופן חיובי), על מנת לעזור לך לפתור בעיה כלשהי. תמיד מצאת את הדרך להביא אותי אל מחשבך ולעזור לך, למרות שהייתי עסוקה עם תלמיד אחר, ולמרות תלונות חבריך על כך, ידעת, בקסם האישי שלך ובחיוך שלך לפייסם ולהביא אותי לידי כך שאתפנה אליך. בזכות התמדתך זו וכישוריך הרבים סיימת את פרויקט הגמר בהצלחה". דרור היה חבר בתנועות נוער מד"צים – מדריכים צעירים במתנ"ס מעוז ציון. הוא פעל בתנועה זו ארבע שנים, תחילה כחניך ואחר כך כמדריך של חניכים צעירים. בפעולות שהכין, ה?קנה דרור לחניכיו ערכי אהבת הארץ ואהבת הזולת. הוא השתתף בחוג קאראטה במשך שלוש שנים, לאחר מכן השתתף בלהקת מחול במעוז ציון, והמשיך בלהקת "הורה נעורים". דרור היה שאפתן, מלא אמביציה, ובעל כושר התמדה. כל דבר שהתחיל בו, ביצע עד הסוף ובהצלחה גדולה. בראשית מאי 1992, לאחר דחיית שירות עקב לימודיו, גויס דרור לצה"ל. היה עליו לבחור בין שתי אפשרויות: האחת, להתקבל ליחידת מחשבים והשנייה, להתנדב לחטיבת גולני. לא היה מקום ביחידת המחשבים, ובפני דרור עמדה בעיה, כי לא היה גיוס לגולני במחזור שלו. הוצעו לו הצעות שונות, כגון קצין שלישות או קצין תחזוקה, אך הוא סירב בתוקף. הוא רצה "רק גולני", ואף ישב במעצר יום אחד, כדי להבהיר באופן חד-משמעי כי רק בגיוס לחטיבת גולני הוא מעוניין. לבסוף, נדחה גיוסו בשלושה חודשים כדי שיוכל להצטרף לגולני. דרור סיים טירונות בהצטיינות והמשיך את המסלול בהצלחה, הוא יצא לקורס סמלים וסיים כחייל מצטיין למופת, המשיך לקורס קצינים וגם אותו סיים בהצלחה. כשחזר ליחידתו כקצין, הטיל עליו מפקדו את הפיקוד על מחלקה בפלוגה ותיקה בהניחו, שרק הוא יוכל להצליח בפלוגה ותיקה וקשה. וכך אמנם היה. לאחר שנה מונה לתפקיד סגן-מפקד של הפלוגה המסייעת. יוסי אוחנה, המ"פ, כתב בדרכו מלבנון להלוויה: "שנה נשאת בעול התפקיד כמפקד מחלקה בפלוגה מבצעית ותיקה, מציאות שכמוה כשירות בגוב האריות, עבור קצין מתחיל, אך לא לך, אין פלא שרק בך בחרתי להיות סגני בתום תקופת העשייה, למשימה המתישה של מלחמת הזוועה בלבנון". יוסי אוחנה נפל בקרב בלבנון, שלושה ימים לאחר מכן. מתוך הערכות מפקדיו של דרור, שנכתבו בסיכומי ראיונות עמו: "העברתי לקצין את התרשמותי המצוינת ממנו כקצין מקצועי, אמין, בוגר, בעל כושר מנהיגות". "קצין איכותי, מקצועי, שביצע היטב תפקיד מ"מ, מצליח להשפיע בפלוגה בקו ריחן גם לאור הקשיים הרבים שיש לפלוגה בפעילות". "קצין מקצועי, קפדן, בעל דרישה עצמית גבוהה. הביא את המחלקה עליה פיקד לרמה מקצועית גבוהה ביותר". "דרור השתתף באירוע בו הכוח היה נתון תחת אש. תפקודו היה כמצופה ממפקד: קר רוח וללא רבב. דרור הינו קצין מסור ויעיל ובעל יוזמה". ביום י"ט בתשרי תשנ"ו (12.10.1995), באיזור מוצב עישייה שבדרום לבנון, נתקלה שיירה של צה"ל, בה נסע דרור, במטעני צד שהטמין החיזבאללה. שני לוחמים נהרגו בהיתקלות – סמ"ר איבגי ראובן וסמל אזולאי ערן. דרור, בדרך שאפיינה אותו מאוד, קם והסתער על המחבלים, אך אש נגדית חזקה הכריעה אותו והוא נפל בקרב, מכדור שפגע בראשו. חבריו סיפרו שהספיק לרוקן שתי מחסניות לפני שנהרג. כוח רצון וסבולת היו תכונות יסוד באופיו, תכונות שהיו עמו גם ברגעיו האחרונים. דרור הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות – שרית, ימית וטל ואח – חזי. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. בן עשרים ושתיים היה בנופלו. במכתב תנחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "דרור תואר על ידי מפקדיו כקצין מקצועי ויסודי, אשר הביא את המחלקה עליה פיקד ליכולת ולהישגים גבוהים ביותר. דרור היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו ופקודיו כאחד." וכתב המג"ד, סא"ל אלון פרידמן: "דרור שירת תחת פיקודי מזה כשנה וחצי, שבמהלכה היה מפקד מחלקת דרגון וסגן-מפקד הפלוגה המסייעת. בתקופה זו גיליתי בחור שקט אך קפדן, הדורש מעצמו ומחייליו את המקסימום האפשרי. קצין, שידעתי, שכל משימה אשר אטיל עליו תתבצע בשקט ובמקצועיות. דרור ביצע את המשימות הקשות והמורכבות ביותר שהיו בגדוד, ותמיד בהצלחה. לוחם אמיתי. דרור נלחם בהיתקלות כפי שחונך, גדל וחינך את חייליו. פרץ מהרכב והסתער קדימה בראש חייליו, ירה, פיקד ונפגע מאש האויב בעת ההסתערות. את דרור ראיתי כמפקד פלוגה. תכננתי להוציאו לקורס מפקדי פלוגה ולשבצו כמפקד פלוגה בגדוד". וכתב עליו מפקדו, יוסי אוחנה, שנהרג שלושה ימים אחר כך: "הלא רק אתמול, אור ליום חמישי, עוד הובלת כוח של הפלוגה בשובנו מפעילות ארוכת ימים ולילות בעומק איזור הביטחון. הלא רק לפני שנה, ממש אתמול, הגעת לפלוגה, קצין צעיר שאך זה סיים את בה"ד קצינים, וכשהופעת ראיתי, ראיתי את המבט שהיה בעיניים, מבט שלא נשא ספקות, מבט שכולו נחישות, סמכותיות, מבט שניכר בו, בבעליו, שכל העולם נהיר לו. לך ולשכמותך – דבקות, יוזמה, חריצות, עוז רוח, אהבת הבריות שבך ואהבת הבריות אותך, אינם בבחינת מליצות נבובות, אלא אורח חיים וחוק טבע".
