בראלי, יצחק (איציק)

בן לילי ואליהו, נולד ביום ט"ז בחשוון תשי"ט (30.10.1958) ברמלה. יצחק למד בבית-הספר היסודי "מענית" ברמלה, והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "עמל" בעירו. כמנהג נערים בני גילו, עסק יצחק בספורט בתקופת התבגרותו. הוא אהב לשחק כדורגל וכדורסל, ושיחק בקבוצה בנווה דוד שברמלה. רוח ההתנדבות והרגשת המעורבות החברתית שהיו בו, הובילו אותו להקדיש ממרצו להדרכת נוער שוליים בעירו ולפעילות במשמר האזרחי. בבית-הספר התיכון למד יצחק במגמת מכניקה. כאשר הגיע זמן גיוסו, הוא הלך לקורס טיס והחזיק מעמד בו זמן ממושך. כאשר נשר מהקורס, הופנה יצחק לחיל-החימוש. לאחר שהשתחרר מצה"ל, הוא החל לעבוד ברשות שדות התעופה, בענף משכורות. יצחק השתלם בקורסים רבים, והתקדם בעבודתו בזכות מוחו החריף וכושר ההשתדלות שלו. בתקופה זו נשא לאשה את ריקי, ובנה לה בית חם. ב-1983 נולד בנו אייל. בפלוגת המילואים בחרמ"ש שירת איציק שלוש שנים בלבד, אך יכולתו הייתה רבה ולדברי מפקדו, "כל מפקד היה מתברך בו". הייתה בו שאיפה לעשות את הנדרש בדרך הטובה ביותר. חבריו ביחידה מעידים עליו כי היה חייכן, נוח לבריות, אדם שאפשר לסמוך עליו, וחייל המקבל בהבנה ובלי טרונייה גם תפקיד נוסף שמטילים עליו. מעורבותו בפלוגה הייתה עמוקה וחרגה מן המקובל, כמצופה מחייל "חדש" יחסית. במכתב שכתב מפקדו למשפחה, הוא ציין, כי איציק היה "חייל למופת וגם בשירותו בלבנון ביצע את כל המוטל עליו באופן הטוב ביותר". בזמן מלחמת שלום הגליל הייתה יחידתו בציר החוף, וכאשר חזרה לשטחנו, ליד מטולה דווקא, קרה האסון: איציק נפגע ממטען צד שהוטמן בדרכו. יצחק נפל בקרב ביום י"ט בשבט תשמ"ה (10.2.1985), והובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי ברמלה. בן 26 שנים הוא היה בנופלו. הוא הניח אחריו אשה ובן, הורים וחמישה אחים ואחיות. משפחתו הנציחה את זכרו בתרומה של ספרי תפילה ומנורה לבית-הכנסת ברמלה