בראופמן, אריה

אריה (ליביו), בן אתי וסמי, נולד ביום ו' בחשון תשט"ו (2.11.1954) בטרגוקנה שברומניה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1959. הוא למד בבית-הספר היסודי "ברנר" בהרצליה, ואחרי-כן המשיך בלימודים בבית-הספר התיכון התלת-שנתי, אורט בכפר-סבא, במגמה לאלקטרוניקה. אריה היה תלמיד חרוץ ושקדן וזכה בשבחים רבים על התמדתו. הוא העמיק גם במקרא והשתתף בחידוני התנ"ך. כמו-כן היה חובב צלילה ושחייה, מירוצים ותחרויות, והיה חבר במועדון הצלילה בהרצליה ומציל חובב. על פעולותיו הרבות בתחום הספורט הוענקו לו מדליות רבות. הוא כתב שירים ופזמונים והופיע עם חברו במופעי זמרה. חובב טיולים היה והתעתד, לאחר שיסיים את שירותו הצבאי הסדיר, לצאת לטיול ממושך בחוץ-לארץ. אריה היה בן נאמן ומסור להוריו. מטבעו היה עליז, תוסס ומלא חיים, וקנה לו חברים רבים בזכות נכונותו תמיד לסייע לזולתו. נבון היה ומעמיק לחשוב, ולפיכך לא פעם מרד במוסכמות. אריה גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973 והתנדב לסיירת "חרוב". לאחר מספר חודשים ביקש לעבור לשרת בשייטת. הוא נבדק ונבחן לצורך ההעברה לשייטת, ואף מועד ההעברה כבר נקבע – יומיים לפני שנפל בקרב. הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו, נאמן ומקובל על חבריו. במשך כל תקופת שירותו השתדל שלא להדאיג את בני משפחתו ולא סיפר להם על האימונים המפרכים בסיירת. במלחמת יום-הכיפורים השתתף אריה בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שהתחולל ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), במבואות העיר סואץ, נפגע הנגמ"ש שלו פגיעה ישירה ואריה נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, אך לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. בני משפחתו תרמו לזכרו מנורה לבית-הכנסת בהרצליה; סיירת "חרוב" הוציאה לאור חוברת לזכר חללי הסיירת ואריה בתוכם; שמו מונצח בפינות הזיכרון של שלושת בתי-הספר שלמד בהם, ביד-לבנים בהרצליה, באנדרטת הצנחנים ליד גדרה, באנדרטת לוחמי הסיירת בבקעת-הירדן ובחדר-זיכרון בבסיס צבאי.