בראונשטיין, שמואל

שמואל, בן חיה ויעקב, נולד ביום כ"ב באדר תש"ו (25.3.1946) בוסלו שברומניה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1964. הוא למד בבית-הספר היסודי בעיר מולדתו. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר, והוא בן שתים-עשרה שנים, החל לעבוד כדי לסייע להוריו בכלכלת הבית. שמואל היה אופטימי ועליז, שמח וחייכן. היה לו חוש הומור והוא הרבה להתבדח ולהתלוצץ, להשתעשע ולעשות מעשי קונדס. טוב-לבו ונועם הליכותיו הקנו לו חברים רבים. הוא ידע להתיידד על נקלה, ולהאיר פנים לכל אדם. נוח לבריות, נוהג בכל אדם בנימוס ובדרך ארץ. אהוב היה על מיודעיו בשל ענוותנותו וצניעותו, ביישנותו ועדינות נפשו, הגינותו ויושרו. הוא היה איש מוסר ובעל מצפון, שהקפיד לעמוד בדיבורו ולקיים הבטחותיו. כאדם אחראי הקפיד לעשות את מלאכתו באמונה, בחריצות ובמסירות רבה. שמואל גויס לצה"ל בראשית אפריל 1967 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקלענים. הוא היה מקלען מצוין, אחראי ומסור לתפקידו ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובצייתנותו. על חלקו בפעולות מבצעיות הוענק לו "אות השירות המבצעי" ועל השתתפותו במלחמה בשנת 1967, הוענק לו "אות מלחמת ששת-הימים". בשנת 1969 נשא את חברתו הרטה לאישה, והיה לה בעל אוהב ומסור. כן היה בן נאמן וטוב להוריו ורחש להם כבוד רב. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), נפגע שמואל ונהרג בהפגזה ליד מוצב 111 באזור חושניה, כשעמד על משמרתו בתצפית. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו אישה, בן, אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "הייתה בו נכונות בלתי מסויגת למלא את כל המוטל עליו. הוא היה בעל חוש אחריות, הייתה בו נכונות לעזור לחבריו והיו בו כשרונות טכניים. הוא היה חייל יוצא מן הכלל".