בראונר, יעקב
בן שרה ודויד, נולד בשנת 1928 בעיר לודז', פולין. לאחר שסיים בית-ספר עממי נלקח על-ידי הנאצים, כשאר חבריו, אל מחנות- ההשמדה. במחנות אושוויץ ודאכאו עברו על הנער ימי אימים וייסורים, אך מכל אלה יצא שלם בגופו וגם רוחו לא נתערערה בו. עם תום המלחמה ושחרורו מהמחנה הנאצי הצטרף באיטליה לתנועת-הנוער "דרור" ועלה לארץ ב-1945 במסגרת "עליית- הנוער". את הכשרתו קיבל בגבעת השלושה, עבד בגן-הירק והתבלט בקרב חבריו במרץ הבלתי-רגיל שבו וברעיונותיו הנועזים. תקופת "עליית-הנוער" נסתיימה בהצטרפותו להכשרה מגויסת של הפלמ"ח, בה התאמן במחתרת. עם פרוץ מלחמת-העצמאות נקרא לשירות והשתתף בפעולות-קרב רבות: לחם במסגרת חטיבת "הראל" בסביבות חולדה, ליווה שיירות לירושלים, השתתף בפעולות "נחשון", "הראל" ו"מכבי" עד שנפצע. אחרי-כן נשלח לקורס חובשים ובתפקיד זה פעל עד יום מותו. יעקב נפל באורח טרגי ביום י"ז באלול תש"ח (21.9.1948) כשיצא בג'יפ, בשעת בין-השמשות, להוביל מים ואספקה למשלטי מעלה החמישה, בדרך המתפתלת בין ההרים. הג'יפ שבו נסע התהפך ונידרדר במורד התלול. יעקב נפצע פצעים קשים ומת בבית-החולים בירושלים. נקבר בגבעת השלושה. ביום כ' בחשוון תשי"א (31.10.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.