בראון, נעמי
בת פורטונה וישראל חזיז. נולדה ביום י' בכסלו תש"ך (11.12.1959) בבאר שבע. למדה בבית-הספר היסודי 'אחווה' וסיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון 'בית הפקיד'. נעמי גויסה לצה"ל בשלהי מרס 1978 והוצבה בחיל-האוויר. לאחר הטירונות ולאחר השתלמות בקורס הלחמה עדינה הוצבה בצריפין. נעמי סיימה את שירותה הסדיר וכשנה וחצי לאחר-מכן התנדבה לשירות קבע. היא שבה לחיל-האוויר בתפקידה כמלחימה. לאחר תקופה קצרה בקבע בצריפין עברה לשרת ביחידת נ"מ בדרום הארץ. בספטמבר 1984 נישאה נעמי לנדב והם בנו את ביתם בנהריה. נעמי עברה לשרת ביחידה קרובה לביתה בצפון, בתפקיד ממונה על מחלקת החווטות. להלן הערכות מפקדיה, המצויות בתיקה האישי: "מלחימה מנוסה, מבצעת עבודתה ביסודיות ובמקצועיות;" הקימה את מעבדת החווטות וסייעה רבות להשגת הרמה המקצועית הגבוהה של מחלקה זו;" "מילאה תפקידה תוך גילוי מסירות, יוזמה, מוטיבציה ורצון לסייע, כולל חוליות תיקון בשעות לא-מקובלות בכל מרחב האגד". במרוצת השנים נולדו שני ילדיה ישראל ויעל. היתה בת נאמנה להוריה, אישה טובה וחרוצה ואהבה מאוד את ביתה, בעלה ושני ילדיה. ביום 30.4.1992, בדרכה הביתה, בעת מילוי תפקידה נפצעה קשה בתאונת-דרכים, ולמחרת, ביום כ"ח בניסן תשנ"ב (1.5.1992) נפטרה. בת שלושים-ושתיים היתה במותה. הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. השאירה אחריה בעל, בן – ישראל, בת – יעל, אם, ארבע אחיות – דינה, יהודית, רותי ואירית וארבעה אחים – יצחק, אריה, דב ומאיר. היא הועלתה לדרגת רב-סמל-מתקדם לאחר מותה. בדף הדגשה שנמצא בפינת הנצחה בחדר מפקדה הישיר, נכתב "נעמי מילאה תפקידה כמ"ע חווטיה בגף תותחים ברמה מעולה, תוך הפגנת מוטיבציה, מקצועיות ומסירות מעל ומעבר. זכתה באמון מלא והוקרה מצד כל מפקדי וחיילי היחידה. חסרונה של נעמי מורגש מאוד ביחידה, אובדן אמיתי ללא תחליף". במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "נעמי ביצעה תפקידה למופת. היא שימשה דמות ודוגמה לכל החיילים והחיילות ברמת המסירות, המקצוענות והמוטיבציה הגבוהה שהפגינה בעבודתה. רמת יחסי העבודה ושיתוף הפעולה בין נעמי לבין חיילי הגף והיחידה ראויים לציון והתאפיינו במערכת יחסים מעולה בינה לבין כל החיילים והחיילות, ללא הבדל דרגה".
