בראון, מרדכי (מורדי)

בן הניה וקלמן, מניצולי השואה. נולד ביום ב' בתשרי תשי"ג (21.10.1952) בקרית אתא. בילדותו העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לקריית ביאליק, שם עשה את שנות לימודיו הראשונות. לאחר-מכן עברה המשפחה לקריית אליעזר, שם גדל והתחנך. מורדי סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'שלווה' בקריית אליעזר, והמשיך לבית-הספר התיכון 'אורט שפרינצק' בחיפה. את לימודיו סיים בבית-הספר הטכני של חיל האוויר. בילדותו היה חבר בתנועת הנוער 'המחנות העולים', ושיחק כדורגל בקבוצת הנערים של 'הפועל' חיפה. בחודש נובמבר 1970 גויס מורדי לצה"ל והתנדב לחטיבת גולני. היו אלה ימי מלחמת-ההתשה ומורדי נטל חלק במערכה בסיני כחייל קרבי. לאחר תקופת-מה פרצה מלחמת יום-הכיפורים. מורדי שהה במוצב החרמון בעת כיבושו על-ידי הסורים, ולאחר קרב קשה הצליח להימלט מן המוצב ולהינצל. עם שיחרורו החל לעבוד כטרקטוריסט בחברת 'חריש' והוצב לשירות מילואים בחיל השריון. בשנת 1978 נשא לאישה את דלית והתקבל לעבודה כחבר ב'אגד'. במרוצת השנים נולדו שלוש בנותיהם – דנה, שרון ולימור. הוא היה בעל ואב אהוב ומסור, שעיקר דאגתו נתונה למשפחתו. מורדי עבד קשה כדי להתקיים בכבוד, היה נוח לבריות ואהוב על הכול. ביום כ"ח בתמוז תשמ"ח (13.7.1988), יום לאחר שנקרא לשירות מילואים, נפל מורדי בעת מילוי תפקידו. הוא נפגע ונהרג בתאונת נשק שאירעה בבסיסו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחוף הכרמל. הותיר אחריו אישה, שלוש בנות, הורים ואחות – טובה. בתו הצעירה, לימור, היתה בת שבוע ימים בנופלו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "מורדי היה הרוח החיה, ותרם רבות למצב רוח ומוראל גבוה. חבר טוב היה לחבריו, ופקוד למופת למפקדיו. משנקראה היחידה לשירות המילואים הביעו מפקדיו וחבריו ליחידה את רצונם כי מורדי יצטרף אף הוא לשירות זה. למרות לידת בתו הקטנה לימור ורצונו להישאר בקרבת המשפחה, ניאות למלא את בקשת היחידה, ויצא למילואים, אשר מהם לא שב". חבריו ב'אגד' מעידים עליו שהיה "אדם חרוץ, ישר ונאמן. רבים היו החברים שרכש לעצמו בקרב חברי סניף כרמל".