בראון, זבולון (טומי)

זבולון, בנם של רנה-מרים וקלמן, נולד ביום כ"ה בניסן תר"ץ (23.4.1930) בבודפשט בירת הונגריה. אביו היה טכנאי שיניים. זבולון למד בבית ספר עממי וסיים שמונה שנות לימוד. ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בבודפשט כ-200,000 יהודים, אשר היוו כחמישית מכלל אוכלוסיית העיר. העיר הייתה אחד ממרכזי היהודים הגדולים ביותר באירופה וליהודים נודע תפקיד חשוב בפיתוח הכלכלה ובחיי התרבות. בסוף שנות השלושים החריפו הנימות האנטישמיות, ומשנת 1938 נחקקו בהונגריה שורת חוקים אנטי-יהודיים, בדומה לחוקי נירנברג. מקיץ 1939 נלקחו הגברים היהודים לפלוגות "שירות העבודה" של הצבא ההונגרי, ורבים מהם נספו. הונגריה נכבשה ב-19 במרס 1944, ומצבם של היהודים החריף באחת. יהודי בודפשט פוזרו בבתים מיוחדים שסומנו במגן דוד, בתי העסק שלהם נסגרו, ומאות מהם נעצרו. בחודשים אפריל-יולי 1944 רוכזו היהודים ברחבי הונגריה ושולחו בשיטתיות להשמדה באושוויץ. בנובמבר 1944 הוקם בבודפשט גטו והאלימות נגד היהודים גברה: בין 10,000 ל-20,000 יהודים נורו על גדות הדנובה. עד תום המלחמה נספו כ-550,000 מיהודי הונגריה. הוריו של זבולון היו בין המשולחים לאושוויץ, שם נרצחו בידי הנאצים. זבולון וסבתו הועברו לגטו, שם חוו על בשרם את המצוקה והייסורים עד לשחרורה של העיר בידי הצבא האדום בינואר 1945. עם השחרור לא יכול היה זבולון להמשיך בלימודיו, כי היה עליו לכלכל אותו ואת סבתו. הוא התפרנס מטכנאות שיניים, מקצוע שלמד אצל אביו. בשנת 1949 עלה זבולון לישראל דרך צרפת, עם תנועת הנוער הציונית בה היה חבר. עם קבוצתו הגיע לקיבוץ עין זיתים שבגליל, ונשא שם אישה אותה הכיר עוד בהונגריה. זבולון היה אדם חביב על הבריות, גבוה, נאה ובעל נימוסים טובים. שלט בשלוש שפות: הונגרית, צרפתית ועברית. באוגוסט 1950 עזב את הקיבוץ ועבר להתגורר בתל אביב, שם עבד כחשמלאי. כעבור זמן מה התגרש מאשתו. לאחר מכן התגייס לצה"ל. זבולון סיים קורס קצינים, והוצב לשרת כמדריך בחיל התותחנים, בדרגת סג"ם. ביום שישי ז' בשבט תשי"ג (23.1.1953) יצא זבולון מבסיסו בבית גוברין לחופשת שבת בתל אביב. מאז נעלמו עקבותיו, וגורלו לא נודע. המודעות להיעדרו התעוררה רק כעבור יומיים, כשלא שב מחופשתו. ב-29 בינואר יצאו כוחות לחפש אחריו, אך בכל חיפושיהם בימים הבאים העלו חרס בידם. נראה כי מסתננים ערבים פגשו אותו כשהלך על הכביש לכיוון הבסיס, ורצחוהו. בן עשרים ושלוש בנפלו. מצבה לזכרו של זבולון הוקמה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. קרובתו היחידה של זבולון, סבתו שנשארה בהונגריה, נפטרה בשנת 1958, בגיל מאה ושתיים, מבלי שקיבלה כל ידיעה על גורלו. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.