בראוכבר, מיכאל

בן אירנה ומקס, נולד ביום כ"א בטבת תרע"ב (11.1.1912) בעיר מורבסקה-אוסטרבה, צ'כוסלובקיה. אביו היה כימאי ומהנדס מכונות ומרצה באוניברסיטה של וינה ולאחר-מכן קיבל לידיו את ניהולו של המכון על שם אלברט האן בברלין; הוא נפטר כשבנו מיכאל היה בן שבע שנים בלבד. מיכאל למד בבית-ספר תיכון ובאוניברסיטה בעיר מגוריו וינה, אך הפסיק את לימודיו בטרם סיימם ועלה בשנת 1933 לארץ-ישראל, לעיר תל-אביב, בה עבד במקצוע שרכש לו זה עתה – נגרות. התגורר ערירי בארץ. מיכאל היה מוסיקאי מחונן הן כפסנתרן והן כבעל ידיעות נרחבות ומעמיקות בנושא. אחיו היחיד היגר לארצות-הברית והיה זמר- חבר במטרופוליטן אופרה בניו-יורק. כאשר פרצה מלחמת-העצמאות התגייס מיכאל והוצב בגדוד 32 של חטיבת "אלכסנדרוני". ב-10.7.1948 נכבש הכפר קולה בידי כוחותינו. בשעות הערב ביום 15 ביולי 1948 החליפה פלוגתו פלוגה אחרת מהחטיבה במשלטים שממזרח לקולה וטרם הספיקה להיערך ולהתחפר כהלכה במקום. בבוקר ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948) תקפו כוחות הלגיון את המשלט וכשהם מסתייעים באש ארטילרית ושריוניות, שטפו את עמדות המחלקה במשלט הקדמי ואילצו את הפלוגה לסגת. בקרב זה נפל, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה. לזכר הנופלים הוקמה אנדרטה והוצבה על גבעה ממזרח למושב גבעת כח. בספר: "חמישים הדקות של קולה", שכתב שמואל שוארץ, מתואר מיכאל מפי חבריו כאדם טוב-לב, נבון ובעל ידע רב, שאוזנו היתה קשובה תמיד לבעיות חבריו שראו בו אח בכור הנכון תמיד לעזור.