בראד, נחום

בן רחל ואבא, נולד ביום ט"ו בכסלו תרפ"ט (28.11.1928) בעיר יאסי, רומניה. מילדותו הצטיין בכשרונותיו. בן שלוש למד קרוא וכתוב ובן תשע כבר נשא נאום עברי באסיפה למען קרן-היסוד ברומניה. היה זה בשעת ביקור ברומניה, כי הוריו עלו בינתיים לארץ (בשנת 1934, בהיות נחום בן שש) והתיישבו בירושלים. בהיותו בן 16 סיים את חוק לימודיו בבית-הספר הריאלי בחיפה. נטה ללימוד לשונות ומצא את מקומו במחלקה הערבית בשירות ה"הגנה", ואף סיגל לעצמו בקלות את הדיאלקטים השונים. מגיל 17 היה בשורות הפלמ"ח. בתקופה זו הירבה לערוך טיולים ויכול היה לומר על עצמו שהוא "מכיר את המשולש ככף ידו". כדי להתכונן לבחינות ללימודי משפטים קיבל חופשה מהפלמ"ח ועבד באותו זמן בעיריית חיפה. בשנת 1947 נסע לירושלים ללמוד משפטים. בפרוץ מלחמת-העצמאות הצטרף שנית לפלמ"ח. שירת זמן-מה בליווי שיירות בקו ירושלים-תל-אביב, אחר-כך היה בין מגיני גוש עציון וניצל בנס כשמכוניתו עלתה על מוקש. בגוש עציון פעל גם כאפסנאי ולפי דברי חבריו התגבר על הקשיים הכרוכים בעבודה זו בתנאי-המצור הקשים. הוא השתתף בקרב על הקסטל וגם בסיורים שנערכו בנגב. ב-26.5.1948 תקף הלגיון, בסיוע תותחים ומשוריינים, את מחנה הראדר והצליח לכובשו. בקרב זה נפצע פצע אנוש, כשניתכה על קבוצתו אש קטלנית, והוא מת מפצעיו ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים. במכתבו האחרון אל הוריו כתב: "נקווה שיהיה בנייננו בניין לעדי עד ושפך הדמים ייגמר בניצחוננו ובמפלת אויבינו".