בקר, אריק

בנם הצעיר של עדה ומשה. נולד ביום ב' בסיוון תש"ם (17.5.1980) בירושלים. אח לאיציק ונחום. עד שנת 1987 התגורר עם משפחתו בבית-שמש, שם למד במעון "נעמת" ובגן "נרקיס". את חינוכו הפור מאלי החל לרכוש בבית הספר "לוין".   מורתו בכיתות א' וב', אילנה ירחי, תיארה אותו מז יכרונה: "עיניים טובות, תום וטוהר, חיוך עדין." בשנת 1987 עברה משפחת בקר לי ישוב אדורה, השוכן ממערב לחברון. אשר, חברו של אריק, סיפר על משחקי הילדוּת בנוף הפתוח: ב"משחקים המאוחרים עד הלילה, ליגת הכדורגל שבנינו (שלא שרדה יותר ממשחק אחד), הסטנגה בימי שישי… אימוני הסלטות בימי שבת כשעוד היינו גרים בקרוונים. הסקייטבורדים, איך היית מחקה אותי עם הלשון בחוץ כשהייתי מתרכז…" אריק המשיך את לימודיו בבית הספר היסודי "משואה" בקריית גת. "ילד שקט, נעים הליכות שהתייחס תמיד למוריו ביראת כבוד," כתבה המחנכת של כיתה ד', גבי אלישיב ע גבאי, על אריק התלמיד, "הופעתו תמיד הייתה נקייה ומסודרת. זכור לי שכל עת שלא הכין את שיעוריו היה ניגש אליי בראש מורכן, מתנצל ומבטיח להשלימם. זכורים לי מאמציו הרבים שהשקיע בשיפור כתב ידו וכל עידוד מצדי הזרים לו עוד אנרגיות להשתדל יותר. ה ישגיו הלימודיים היו טובים ומידותיו היו נעלות ונפלאות." בתיכון "שלאון" בקריית גת, סיים אריק י"ב כיתות עם בגרות מלאה . משחר נעוריו היה אריק חברותי וחייכן. עתה גדל לבחור מוכשר, יפה תואר עם נמשים על פניו, מחוזר ומבוקש, מלא שמחת חיים. חבריו הושפעו מאריק הצנוע, המפייס, התומך, הנכון לעזור בכל עת. נדיבותו, פשטותו המופלאה, היושר והרוגע שלו. "נאמנות, אחווה, אהבת המולדת והקרבה היו לחם חוקו מרגע היוולדו, ואנו הבטנו משתאים כיצד הפציע אותנו בכל פעם מחדש." מוריו הדגישו בדברי הניחומים למשפחתו את ביישנותו, את נימוסיו הטובים, את הערותיו השקטות והמצחיקות. "הייתה לנו הזכות ללמדך, לחנכך ולראות כיצד אתה מגשים את אשר ניסינו לטעת בך," כתב עמוס קרני, מורה לחינוך גופני. הוא מאוד נמשך אחר מקצועות מתמטיקה וספורט, בפרט אהב כדורסל וכדורגל והיה אוהד נלהב של קבוצת מכבי חיפה. יעקב חיון מאדורה סיפר על המפגשים שלו עם אריק במגרש הכדורגל: "כולם צועקים וכועסים, ואתה, גם אם בעטו בך או טענו שלא הייתה עבירה לזכותך , המשכת לחייך ולא הוספת דבר." בשעות הפנאי היה פעיל בתנועת הנוער בית"ר; נהג לצאת לבלות עם חברים; אהב לראות סרטים וטלוויזיה ; ולהאזין לשירים מזרחיים. אריק היה בן מסור להוריו, אח דואג ואחראי וידיד אמת לכל חבריו. הוא גדל במשפחה אידיאליסטית, מעורבת בחיי הקהילה, מכניסת אורחים ושופעת חיוכים. אריק אהב את המפגשים עם בני המשפחה המורחבת, והיה אהוב על הדודים ובני הדודים, הוא היה מחבק ומנשק, מקרין חום, אהבה ונתינה. הוא התעניין בשלומם של צעירים ומבוגרים כאחד. דודה חנצ'יה סיפרה שבכל מפגש ביניהם שאל "מה אני יכול לעשות למענך?" ורצה לשמוע את סיפורי אבות המשפחה ברוסיה בעבר הרחוק. "בביקורו האחרון בביתי, לאחר שיחה נעימה, עמד בפתח הדלת. שוב חיבק אותי, הביט לתוך עיניי בעיניים בוהקות מלאות חום, ואמר לי: 'דודה חנצ'יה יש רק אחת'." ב-28.7.1998 התגייס אריק ל גדוד 603 בחיל ההנדסה הקרבית ובתקופת שירותו הצבאי פרח והתגלה במלוא תפארתו – נועז ואמיץ לב. חבריו העריצוהו. דניס פוגל מפקדו וחברו תיאר את ייחודו של אריק כחייל: "…בכל ההקפצות שלנו בנצרים שבעזה, הוא היה תמיד הראשון שיצא בריצה מהקרוון וצעק ' דניס בוא מהר, יש הקפצה'. זה מדהים, כי מי שאמור לקפוץ הם אנחנו, הסגל, אבל תמיד היה מי שהקדים אותנו – אריק, והיה צועק לנו שנבוא מהר ולא נתבטל." אריק היה חייל אנושי שהבין ללבם של הערבים במחסום. הוא השקיע ונתן את הנשמה במהלך שירותו, אף פעם לא נשבר, דרבן אחרים ותמך בחבריו. הוא סיים מסע כומתה עם רגל פצועה, צולע וכואב, ובטקס קיבל אות הצטיינות ממפקד הבט"ר (בסיס הטירונים). אסף שביט ששירת עם אריק במשך שנה ציין: "הדבר שהכי בלט אצלך היה כוח הרצון – כוח הרצון להמשיך ולתרום בצורה הכי טהורה ויפה שקיימת. כוח רצון שגרם לך לסיים מסע של עשרים ושישה קילומטרים בדילוגים על רגל אחת. כוח רצון לסיים קורס מ"כים בכל מחיר למרות שאדם אחר היה מוותר והולך לגדודים, אתה התעקשת להמשיך. לא הייתה אצלך נקודת שבירה. כואבת המחשבה עד לאן היית יכול להגיע בעזרת תכונה זאת." אריק התקדם בדרגות ובתפקידים והיה למפקד טירונים. חייליו סיפרו שהיה מפקד מיוחד במינו – נותן דוגמה אישית, פועל בשקט, רץ תמיד קדימה, לא צועק ולא נוזף. חברים סיפרו על מפקד חדור רוח התנדבות, המושך אחריו רבים ותמיד צועק בהתלהבות לחיילים שמאחוריו : "קדימה!" הם אהבוהו והלכו אחריו ללא שאלות. הוא נהג להשמיע בדיחות או מוזיקה מזרחית "כבדה" בפומ"ה (פורץ מכשולים הנדסי, נגמ"ש המשמש כרכב הנדסה קרבית) . שלומי וינשטיין מפקדו של אריק סיפר שבחר בו כסמל למחלקה "החלטתי שתצליח וסמכתי עליך בעיניים עצומות", הוא כתב, "תדע לך שהחיילים מתים עליך, ובצדק, מתחילת הטירונות רבים אמרו לי שאחריך הם היו הולכים לכל מקום… חלק גדול מההצלחה שלנו היא בזכותך. הוספת הרבה למחלקה ולי ועזרת לי המון. מעבר לזה שעשית את העבודה שלך, גם בזה שהיית חבר ויד ימיני ומישהו שאוכל לדבר איתו להרגשה טובה. הערכתי אותך על המסלול הצבאי שלך, למרות כל הבעיות והכאבים בברכיים. נתת והשקעת את כולך לטובת צה"ל והמדינה." פקודו ליאור קורנבלום ממחלקה גרניט סיפר על שיבוצו בכיתה של אריק: "… כל המפקדים נראו לי אותו הדבר, אבל אז ירדנו לשבוע שדאות… בדיוק שעה לקח לי כדי להבין איזה מפקד היה אריק, איזה לוחם, מסתער. הוא לא היה מפקד שצועק 'תרוצו', 'תזחלו', הוא היה רץ, זוחל במהירות שהעלתה אחריו ענן אבק ( אף אחד לא שכח את הענן הזה) וקם אחרי מאה מטר, מסתכל אחורה וזורק 'נווווו?!' הוא היה לוקח את המא"ג מהמא"גיסט ועם כל המשקל הזה היה עדיין מסתער ראשון. סיימנו טירונות ואריק הפך לסמָל. הפומ"ה שלו הייתה לגאוות הפלוגה 'יפיפיה 2 ב' עם מוזיקה בקשר פנים, מיזוג כשכפ"ץ ותמיד עוקבת אחרי פומת המ"מ. מפקד עם לב זהב שלא נתן עונש לאורך כל הטירונות, תמיד הסתער קדימה. יישאר איתי ועם כל החיילים בהתנהגות שלנו, באופי שלנו – זו מורשתו." ב-27.7.2001 השתחרר אריק משירות חובה ופנה ללימודי תעשייה וניהול במכינה במכללת אריאל, לקראת לימודים אקדמיים. במקביל, עשה לשיפור ציוני הבגרות במספר מקצועות ועבר אותם בהצלחה, אך לא זכה לראות את התעודה עם הציונים המשופרים אותה קיבלו הוריו לאחר מותו. במקביל, נרשם באותה השנה, ללימודי הנדסת מחשבים באוניברסיטת בר אילן. אריק למד בהנאה מרובה במכללת "יהודה ושומרון" באריאל, ומאחר והיה טיפוס סקרן וחברותי, במקביל ללימודים רכש עשרות חברים חדשים. הוא התגורר במעונות המכללה. מורתו לאנגלית פיליס גרין, כתבה: "למרות שאני מלמדת שמונה כיתות שבהן לומדים למעלה ממאתיים תלמידים, מיד נקשרתי לאריק בזכות חיוכו הנצחי, אישיותו, צניעותו ונכונותו לעזור ולסייע לחבריו בלימודים. אריק הצליח ליצור אווירה של עזרה הדדית בקרב התלמידים ונוכחותו בכיתה תחסר לי מאוד." באפריל 2002 גויס למילואים בנגוהות שבבקעת הירדן, בצו 8. הוא שירת שם עם אחיו נחום, בתפקיד מפקד כיתה בהגנה מרחבית של חיל רגלים. כעבור שבועיים השתחרר ומיהר לפגוש חבר שעמד לצאת לחו"ל ונסע אחר כך למכללה ללמוד למבחן ולעזור לחבריו. הוא הספיק לבשל להם מעדנים שאהב ו ולקראת סוף השבוע הגיע לאדורה לבקר את הוריו. עדה ומשה שמו לב שבנם רזה במהלך השבועיים שלא התראו , אך נראה שמח, אימו סיפרה: "דיבר על דיאטה, על מרק חדש שלמד להכין ועל חוג ספורט. אולי הייתה לו מישהי… הוא הקרין אושר." בבוקר יום שבת, ט"ו באייר תשס"ב (27.4.2002), חדרה חוליית מחבלים ליישוב אדורה. המחבלים, מחופשים לחיילי צה"ל וחגורים בציוד קרבי, פרצו למספר בתי מגורים וירו בכל מי שנקרה בדרכם. אריק התעורר משינה לקול היריות. הוא נטל את נשקו האישי, שהיה עמו מהמילואים, ויצא לחבור לכיתת הכוננות. בחוץ, הצטרף לשני תושבים – דני שואף ודוד עמר – שכבר היו במרוצה לעבר קולות הירי. כשהגיעו השלושה לאזור הבית שבו היו המחבלים, הם נשכבו על הארץ. אחד המחבלים יצא החוצה , אריק וחבריו קראו לו והזדהו כתושבי המקום . בהיותו לבוש במדי צה"ל חשבו בתום לב שהוא חייל, ואף חששו שיזהה אותם בטעות כמחבלים. "תיזהר יש מחבלים ביישוב", פנה אריק למחבל, אך זה שלף את נשקו וירה באריק. דני שואף, שהיה במקום, סיפר כי אריק עוד הספיק לקרוא לעבר המחבל, "אנחנו מאדורה, אל תירה". רק כששמעו את המחבל קורא בערבית למחבל הנוסף שבבית, החלו משיבים לעברם אש. לאחר קרב יריות ארוך, המחבלים נסוגו. הפעולה הנועזת של כיתת הכוננות בכיתור המחבלים עצרה את ירידתם לרחוב הבא ומנעה טבח גדול בהרבה. במהלך חילופי האש, גם דני נפצע ולא יכול היה להגיש עזרה לחברו . אריק חבש את עצמו בחולצתו. כשהחמיר מצבו, שקע מפעם לפעם כחוסר הכרה. כשהיה מתעורר, דאג לפצועים האחרים. כוחות חילוץ הגיעו למקום כעבור כארבעים דקות, והעלוהו לאמבולנס. הוא זוהה כפצוע קל כי דיבר וחבש את עצמו, מבחוץ לא נראה דימום חזק, וחדירת הכדור לחזה לא אובחנה כפגיעה קטלנית. כשהשכיבו אותו על האלונקה, אמר: "טפלו באחרים, אני כבר אעלה בעצמי ואסתדר". מילותיו האחרונות היו: "אין צורך לדאוג". אך ממש לפני העלייה למסוק, נקבע מותו. בפיגוע באדורה נרצחו גם הילדה דניאל שפי, קטיה גרינברג ויעקב כץ מכיתת הכוננות. כעשרה בני אדם נפצעו . סמל-ראשון אריק בקר נפל בקרב באדורה ביום ט"ו באייר תשס"ב (27.4.2002), בן עשרים ושתיים היה בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות שבגבעת שאול בירושלים. הותיר הורים ושני אחים. על מצבתו חקקה המשפחה: "אריק – לא הספקנו לומר שלום, גאים בגבורתך, מתגעגעים וכואבים." אמו של אריק הייתה חברה בצוות החירו ם היישובי בעת התקרית . מתוך שיר שכתבה אמו לשלושים: "…תמיד בנועם ובסבר פנים / עם סבלנות וחברות לאורך שנים // הסתערת תמיד ראשון קדימה / למדת זאת מאבא ואמא / דוגמה מאיציק ונחום לקחת / וללמוד מיערה בחרת. // ידעת לדאוג לכולם, / נדמה שבצנעה עזרת לעולם. // אתה גיבור שמנע קטל, לא חששת משום נטל / ראשון בכל, פטריוט וחרוץ / לכל מקום ראשון אתה לרוץ ". אחיו איציק כתב: "אריק היה חייכן, מצחיק, טוב לב, בן אדם, חבר, ראשון , אוהב, עוזר, מגן, תמים, נעים הליכות, היה… אני מצטער וכואב על התוצאה, אבל לא מצטער על מעשה הגבורה שעשית. גדלת בבית שחינך אותך לעשות את זה, ששלח אותך לצבא, שם למדת איך עושים את זה, אבל לא הצליח ללמד או לבטל את התמימות שלך… חיי האדם חשובים מחיי האדמה. מודה לך, מצדיע לך." מח"ט יהודה אלוף-משנה דרור ויינברג, נאם באדורה לאחר הפיגוע: "… כיתת הכוננות של הישוב אדורה נלחמה בעוז ובכך מנעה המשך הקטל ואסון גדול יותר לתושבי היישוב. אריק בקר נפל בקרב פנים אל פנים עם מחבלים אכזריים. רץ קדימה, נתן דוגמה אישית ואומץ הלב כאדם ותכונותיו כמפקד יצאו לפועל. רוח הלחימה עזרה לסיים את הפיגוע וכך הרבה אנשים חייבים לאריק ויעקב תודות, על שבמותם ציוו להם את החיים… אריק ניחן בערכים מאוד חשובים – כוח לחימה ועמידה במשימה. הוא עמד במבחן המציאות בעוז ועל כך נצדיע לך חייל יקר!" גיא פרץ חברו ספד לו : "אריק, היית החבר המושלם שתמיד ידע להצחיק ולגרום לי להרגיש טוב, והכי חשוב להיות 'שם' תמיד במרחק צעד או שיחת טלפון. אני נזכר בכל – במוצ"שים שהיית מבלה בקו אדורה-קריית גת, ולמרות שלא ידעת לנהוג היית עושה את זה מהר… אני רוצה להודות לך כמו שבחיים לא הודיתי לאף אחד, על הזמן שהקדשת לנו ועל היותך חבר – לכבוד הוא לי. אוהב אותך". איריס הראל, חברה: "אריק, כשאומרים על אדם שהיה היקר באדם, הכוונה היא אליך, טוב ליבך הרחב נתן לנו לראות את הטוב שיש בעולם. השקט שהיית מקרין סביבנו נתן לרעש לשקוע. צחוקך המתגלגל וחיוכך הנעים עזר לנו לראות את השמחה בחיים. העזרה שנתת לחבריך בחפץ לב שמרה על ההרמוניה בעולם." במלאות עשר שנים למותו של אריק, הכניסו הוריו ספר תורה לזכרו לבית הכנסת ביישוב אדורה . דודו זאב בקר תרם פרוכת לתיבה בבית הכנסת בירושלים והמשפחה תרמה לוח זיכרון בבית הכנסת. פעם בשנה מתקיימת באדורה פעילות ענפה ב"שבת הגבורה" לזכר הנופלים. כיכר הגיבורים ביישוב קרויה על שמות חמשת חלליו, ביניהם אריק. פעם בשנה מתקיים באדורה טורניר קטרגל לזכרו של אריק. כמו כן, הונצח בספרייה באדורה. הוריו יזמו פרויקטים נוספים להנצחת בנם: הכנסת כל ה ושבע ברכות לזוגות צעירים, חוגי "א-ב יצירה" לילדים ולמבוגרים, תרומת ספרי לימוד באריאל, קרן מלגות , פרויקט התנדבותי לקשישים בבית שמש , "א-ב בטיחות", שמטרתו זיהוי מפגעים בטיחותיים בבתי הקשישים ובסביבתם ותיקונם על ידי מתנדבים. במרכז יום לקשיש בבית שמש הוקדש חדר לזכרו "משכן אריק" ובו מודרכים המתנדבים ומתבצעות בו פעילויות שונות הקשורות לבטיחות. הפרוייקט מוכר ברחבי הארץ ועדה, אמו של אריק, מרצה בנושא. כל אלה כדי להמשיך את דרכו בעזרה ובאכפתיות שהיו טבועים באריק.