בקרמן, עמי

בן יוסף ואטקה. נולד ביום ד' בתשרי תרצ"ז (20.9.1936) בקיבוץ שפיים, למד והתחנך בקיבוץ וסיים שם את לימודיו בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון. כן היה חבר בתנועת "הנוער העובד". בקיבוץ ספג את רוח העבודה וההתנדבות, החברות והמסירות, האמונה והערכים, ששימשו נר לרגליו בדרך חייו. עמי הצטיין בלימודים, בעיקר במקצועות הריאליים, ושאף להרחיב ולהעשיר את ידיעותיו והשכלתו בכל אשר יכול. הוא אהב ספורט והיה בקי בשמותיהם ובהישגיהם של ספורטאי העולם והארץ. הוא התאמן רבות בענף הכדורסל והקים אף קבוצה במשק, עמד בראשה והוביל אותה לנצחונות מרשימים. במרוצת הזמן אף זכה לתואר שופט כדורסל. עמי גם אסף בולים בהתלהבות והשאיר אחריו אוסף מצוין ומסודר להפליא. הוא אהב את הארץ והרבה לשוטט לאורכה ולרוחבה. הוא השתדל להקנות אהבה זו לארץ גם לאחרים ובזכות בקיאותו הוענקה לו תעודת מדריך תיירים מוסמך. עמי התגייס לצה"ל במחצית אוגוסט 1955 והוצב לחיל המודיעין. לאחר הטירונות עמדו מפקדיו על הפוטנציאל הטמון בו ושלחוהו לקורס קצינים, והוא סיים אותו בהצלחה. מאז, במשך שמונה-עשרה שנה, עמד בהצלחה בקורסים שונים – קורס קציני מודיעין, קורס מ"פים בשריון, קורס מפענחי תצלומים, ולבסוף נתקבל לבית הספר לפיקוד ומטה ומילא בו תפקידים רבים – וביניהם מדריך פענוח ומדריך קציני מודיעין. בכל תפקידיו עשה חיל והיה אהוב על מפקדיו ועל פקודיו כאחד. בתקופת לימודיו בפו"מ הכריעה אותו המחלה הממארת שכרסמה בו. ביום כ"ט בתמוז תשל"ג (29.7.1973), נפטר רס"ן עמי בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. השאיר אישה ושלושה ילדים. ליד הקבר הפתוח הספידו ראש אמ"ן שאמר: "התפקידים אותם מילא עמי היו תפקידים קשים ואחראיים, אשר במהלכם התגבשו אופיו ויכולתו כחייל בצה"ל ואותם הביא לביטוי בהכשרת דורות של קצינים צעירים. נכונותו וההתמסרות ללא גבול וויתור על חיי משפחה תקינים, מאפיינים ומלווים את כל המשימות אותן מילא. באופי שירותו, בדרך הכשרתו ובאופן שבו מיל את תפקידיו, היה לדמות מוכרת ואהודה על כל חבריו. – – – הוא ניחן באופי חזק ובמרץ בלתי נדלה וידע למלא בשלמות כל משימה שהוטלה עליו".