בקרמן, יחזקאל
בן שרה וצבי, נולד ביום ב' בחשוון תרפ"ז (11.10.1926) בחיפה ולמד בבית-הספר העממי יגור-נשר, מקום עבודת אביו מיום הקמת בית-החרושת למלט. אחר-כך למד מסגרות בבית-הספר המקצועי התיכוני טיץ ביגור, והיה פעיל בחוגי הנוער המקומי שהתחנך ברוח הציונית של תנועת העבודה. היה ספורטאי מחונן, טוב-לב ואדיב. היה מסור מאוד להוריו. באביב 1944 התגייס לחיל-המהנדסים של הצבא הבריטי ושירת במצרים, במדבר המערבי ובאיטליה. הצטיין בכמה ענפי ספורט, ובייחוד בריצה, בה קיבל פרס של הפלוגה בצבא הבריטי. באוגוסט 1946 שוחרר מהצבא הבריטי ונתקבל לעבודה בבית-החרושת למלט "נשר". כשחזר הביתה חידש את פעילותו ב"הגנה", שירת בחי"ש, מילא משימות קשות ומסוכנות, סיים קורס מ"כים ויחד עם חניכי הקורס השתתף ב"ליל הגשרים" בפיצוץ גשר. תחילה שירת בפל"ם בשמירה ובסיורים, וממרס 1948 ואילך גויס לשירות מלא בחטיבת "כרמלי". כמקלען בפלוגה המסייעת השתתף בהטרדת התחבורה הערבית ועוד. אחר-כך נשלח בשיירת "בן-עמי" לעזרת קיבוץ יחיעם. המשוריין הקטן שלו, שנודע כפורץ מחסומים, הגיע ליחיעם ובו הרוג ופצוע (כארבעים מאנשי השיירה נטבחו באותו יום.) יחזקאל נשאר ביחיעם הנצורה והשתתף בהגנתה וכשנחלץ משם, כשעייפותו הגיעה לשיאה ורצונו חזק להגיע הביתה, ויתר על ימי נופש והצטרף מיד כמקלען לפלוגתו. הוא השתתף בשחרור הגליל המערבי, ויחיעם בכללו, ובנקמת דם חבריו בשיירה. משם עבר עם גדודו לגזרת ג'נין. לאחר בלימת הפלישה בעמק הירדן נטלו כוחותינו את היוזמה ותקפו באזור הגלבוע. לאחר שנתפסה אחיזה ברכס הגלבוע תקפה חטיבת "כרמלי" בליל 3-2 ביוני את ג'נין וכבשה את המשלטים החולשים על העיר. הצבא העיראקי, שעבר לשומרון לאחר כישלונו בעמק הירדן, ריכז כוחותיו ותקף נגד, ובלחץ התקפה זו נאלצו כוחותינו לסגת. בקרב זה, ביום כ"ה באיר תש"ח (3.6.1948), נפצע פצעים אנושים ובשעת הנסיגה הושאר בשדה עם הפצועים קשה. ביום י"ז באלול תש"י (3.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.
