בקנרוט, יצחק
יצחק, בן זינה ומרדכי, נולד ביום כ"ט בשבט תשי"א (5.2.1951) בליגניץ שבפולין, ובשנת תשי"ז (1957) עלה ארצה עם משפחתו, שקבעה את מושבה בחיפה. יצחק סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "יבנאלי" שבקרית אליעזר, והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון-מקצועי "בית הפקיד". מילדותו בלטה אצלו התכונה שציינה אותו במשך כל ימיו – החריצות. עוד בחו"ל אהב לנקות את השלג במרפסת ביתו או לסלק את הפחם מהאח. בבית-הספר בארץ, שיבחוהו מוריו על חריצותו, שלא ידעה ליאות. יחד עם תכונותיו ה"קפדניות" האלה היה איציק כפי שכינו אותו כולם, שובב גדול ואוהב חיים. "איציק תמיד חייך", נזכרת אשתו עליזה. "הוא אהב לבלות ולשמוח. תקופת הנעורים שלנו הייתה רצופה שובבויות, שכולן באו ביוזמתו של איציק. תמיד מוקף היה אנשים ותמיד היה מרכז לכל אירוע חברתי". מכריו מעידים עליו שהיה עדין נפש, בעל שלווה פנימית, אדיב וגאה. הוריו קראו לו סשקה ומערכת היחסים בביתו, בינו לבין הוריו ושתי אחיותיו, הייתה נפלאה. אומרת עליו אחותו אלה: "סיסמתו הייתה: 'אלה, האם צריך משהו לעזור… האם צריך משהו להביא… ?' איציק היה טוב לב להפליא". לפני גיוסו לצבא נהג לרוץ למרחקים ארוכים, כדי לשפר את כושרו הגופני לקראת גיוסו לצה"ל. יצחק גויס לצה"ל במחצית פברואר 1969 והתנדב לחיל הצנחנים. במסגרת שירותו עבר סדרה של קורסים: קורס מש"קי תול"ר, קורס מ"כ רובאי, קורס מ"כים חי"ר וקורס צניחה. איציק התייחס לשירותו בצבא בכובד ראש. הוא האמין שזו חובתו, ואם כך – עליו למלאה כמיטב יכולתו. הוא לא הרבה לספר על השעות הקשות שעברו עליו, ועל האימונים המפרכים. שתקן היה ולא היה בו שמץ של רברבנות. במחצית פברואר 1972 סיים יצחק את שירות החובה ויצא לחיים האזרחיים. הוא החל לעבוד בבתי הזיקוק והתכונן לקראת לימודי הנדסאות וכימיה. על עבודתו במפעל אמר אחד המהנדסים: "ארבע עשרה שנה אני עובד במקצוע ומעולם לא היה לי עובד מוכשר, טוב ומסור כל כך". בנפשו ובלבו היה איש משפחה חם. בינואר 1973 נשא לאישה את חברתו עליזה ולדבריה "הוא היה בעל למופת. אהב אפילו לבשל, ותמיד עזר בעבודות הבית ולקח חלק בעול המשפחה". הזוג הצעיר יצא לטיולים רבים. איציק הכיר כל פינה וכל שביל בארץ, והיציאה לטיול אתו הייתה חוויה בלתי נשכחת. לעתים יצא גם לדוג, ובסבלנות ובהתמדה האופייניים לו, היה יושב שעות ארוכות עם החכה ביד ומצפה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יצחק בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני כמש"ק תול"ר. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), יצאה סיירת ג'יפים של הצנחנים לכיוון הג'ידי ונתקלה ביחידה גדולה של טנקים ונגמ"שים של האויב. בקרב שהתחולל נפגע יצחק ונפל. דבריו האחרונים היו: "מסרו לאשתי ולמשפחתי שלחמתי בעד המדינה והייתי נאמן לה עד לרגעי האחרונים". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה, הורים, ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "יצחק היה חייל מסור וחבר נאמן. הוא היה אהוד על הכל".
