בקמן, יוסף

יוסף (יוסי), בן סטלה ואברהם, נולד ביום י"ג בחשוון תשי"ב (12.11.1951) בחיפה. בהיותו כבן ארבע, עבר עם משפחתו לגור במושב בית-לחם הגלילית, שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "אלון". הוא המשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר המקצועי "נשר" במגמה של חשמל למכונות. יוסף היה פעיל בקבוצת הספורט של המושב ואהב במיוחד את ענף הכדור-יד. כן אהב ריקודי עם והיה "המרקיד" של הנוער המקומי, במועדון התרבות שהקימו להם. מספר עליו מחנכו אברהם: "עובדת היותו בולט במסגרת החברתית בכיתה העניקה לו מקום מיוחד במערכת ההתייחסויות בבית-הספר. לעשות "שמח" ו"חיים" – שני מושגים אלה היו חלק בלתי-נפרד ממנו. לשמחה ולחיים הקדיש את מרצו, וביטא את מלוא משמעותם. בכל מקום שנדרש לתת – פשוטו כמשמעו – יוסי תמיד היה בין הראשונים, אם לא הראשון שבכולם. לא קרה שייעשה דבר-מה בלי שיוסי יהיה מעורב בעשייתו. הוא הצליח ללא מאמץ מיוחד להטביע את אישיותו בכל נושא ונושא, בכל עניין ועניין. 'בלי בעיות'… היה נוהג לומר". והוסיף חברו אליעזר: "למדתי להכירו מקרוב כשעבדנו יחד במטע המשותף. כל מי שעבד במחיצתו נדבק בהתלהבותו. יוסי היה הר של חיוניות, מלא טוב לב וגדוש אהבה ומסירות". יוסי גויס לצה"ל בראשית פברואר 1970. בזכות היותו בעל מקצוע רצו להציבו לחיל החימוש אך הוא התנגד והצליח להתקבל לסיירת "חרוב". במסגרת שירותו עבר בהצלחה בזה אחר זה את הקורסים הבאים: מ"כ רובאים, נהגים, נהג משאית, מ"כים חי"ר, צניחה וקציני חי"ר. סיירת "חרוב" ניהלה אותה עת מלחמה בלתי-פוסקת במחבלים שחדרו לבקעה ואנשיה היו "הנבחרת" של צה"ל מספר חברו ליחידה, דוד: "יוסי התנדב ליחידה מהיותו אידיאליסט – חדור אהבת מולדת ובעל שורשים עמוקים. בתחילה לא היו אלה ימי זוהר – עבודה קשה, אימונים מפרכים, שרבים לא עמדו בהם. הלחץ היה כבד, אולם היה אחד בכל הפלוגה שנראה כאילו מצא בה את מקומו הטבעי. נחשלים ידעו תמיד מיהו בעל הכוח שייתן חסותו עליהם, יעודדם וידרבנם. זה היה יוסי. גם בקורס הקצינים התבלט יוסי ללא מאמץ, ואף נשא ופיאר את שם יחידתו בגאווה. לא רק להערכת חבריו זכה, גם מפקדיו העריכוהו. ואכן, לכל משימה היה הוא ראש וראשון". בראשית פברואר 1973 סיים יוסי את שירות החובה והחל לעבוד כמאבטח מטוסים בשדה התעופה לוד. יחד עם זאת לא משך ידו מעבודת המשק ותכנן את נישואיו הקרובים עם חברתו האהובה אורית. כאשר הגיע למשק בחופשות או בשבתות, החל מיד בהתקנת ה"פטנטים" השונים, פרי רוחו היוצרת ותבונת כפיו. "יוסי היה הטוב והמסור שבבנים", אמרו הוריו. "בשבילנו היה מוכן לעשות הכל". אולם בלבו הרחב של יוסי היה מקום לאהבה גם אל שאר בני המשפחה וחברי המושב ואלה השיבו לו אהבה. ערב פרוץ מלחמת יום-הכיפורים היה יוסי אמור לצאת בתפקיד בטיסה לאמסטרדם. במקום זאת נחפז להגיע ליחידתו ולא שעה להפצרות אנשי "אל על". הוא לא היה מוכן בשום פנים "לתת לאחרים לעשות את מלאכתו והוא יהיה בטוח בחוץ-לארץ". יוסי השתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים וכמ"מ סיור פרץ בראש אנשיו אל העיר סואץ. מספרים חבריו לקרב: "הכניסה לעיר הייתה בשדרה. התחלנו לשיר 'הבאנו שלום עליכם' ופתאום התפוצץ לידינו רכב מצרי. חבר'ה התחילו להיפגע. המצרים ישבו במארב והפגיזו את השיירה. יוסי רץ לאורך הבתים וסחב פצועים על הידיים. כאשר נפגע המ"פ נטל עליו יוסי את הפיקוד. הוא לא איבד את עשתונותיו בתוך אש התופת, חילק פקודות, עזר לפצועים, שוחח בקשר והפעיל את המרגמה". יוסי סירב להשאיר את חבריו הפצועים ועמידתו בגבורה הצילה חיי רבים מהם. למחרת, ביום ל' בתשרי תשל"ד (26.10.1973), נשלח יוסי בראש כוח כדי לבלום את ניסיונותיהן של יחידות הארמיה השלישית לפרוץ את הכיתור. בסיומו של הקרב, כאשר עלה יוסי על הסוללה לראות אם שלום לאנשיו, נפגע מיריית צלף מצרי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית-לחם הגלילית. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן והוענק לו "עיטור המופת". וזה נוסח כתב העיטור: "במלחמת יום הכיפורים בקרבות בעיר סואץ פיקד סרן יוסף בקמן ז"ל על מחלקת לוחמים. ב-24 באוקטובר 1973, עם כניסתו לעיר, נתקל הכוח בהתנגדות עזה של האויב. מפקד היחידה נפגע. סרן יוסף בקמן ז"ל נטל את הפיקוד והוביל את הכוח כשהוא מסתער בראשו לעבר כל בית ממנו ירו המצרים, תוך שהוא מפעיל את נשקו וזורק רימונים. בקרב זה נפגעו לוחמים רבים, ביניהם מרבית המפקדים. סרן יוסף בקמן ז"ל חילץ נפגעים רבים ותחת אש אויב נשא אותם על גבו לנקודת הפינוי. לאחר שעות לחימה רבות ארגן סרן יוסף בקמן ז"ל את חילוץ הכוח מהעיר סואץ ופיקד עליו בשעת החילוץ. בליל 25 באוקטובר 1973 פיקד סרן יוסף בקמן ז"ל על כוח אשר השתתף בניתוק הארמייה השלישית מהעיר סואץ. כוח קומנדו מצרי תקף אותם במפתיע. סרן יוסף בקמן ז"ל, שהבחין בו ראשון, פתח לעברו באש ובו בזמן ארגן את הכוח שעליו פיקד, כשהוא חשוף לאש האויב. בקרב זה נפגע ונפל. במעשיו אלה גילה סרן יוסף בקמן ז"ל אומץ לב, קור רוח, וכושר מנהיגות למופת". במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסי היה מפקד מעולה וחבר נאמן. תמיד דאג לחייליו כאב טוב, עוזר ומבין. גם בקרב הקשה על העיר סואץ דאג ללוחמים ולפצועים והוכיח את איכותו הגבוהה כמפקד". לזכרו הוציאה משפחתו לאור חוברת ובה דברי חברים על דמותו.