בקמן, דן-נחמיה

בן ברכה ומנחם, נולד בשנת 1918 בעיר ראדום, פולין ועלה ארצה בשנת 1926. למד ב"ישיבה" בירושלים. מילדותו שאף לעבודה חקלאית ועם סיום לימודיו עבר לאבן יהודה, שם עבד בפרדסים ואחר-כך – בחקלאות ובשמירה במקומות שונים בארץ. במאורעות 1936 נפצע פצעים קלים בעמדות ההגנה בגבול יפו-תל-אביב. נחמיה עבר לזכרון יעקב, נחשד ברצח השומר הערבי של המושבה והועמד למשפט, תחילה כנאשם ברצח בכוונה תחילה, אחר-כך הוחלפה האשמה זו בהאשמת הריגת אדם בשגגה והוא נידון למעצר שנתיים במחנה עתלית. בראשית מלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי, שירת בחיל-התותחנים ועבר אחר-כך לבריגדה היהודית. הוא השתתף השתתפות פעילה בהצלת שרידי יהדות אירופה. בפרוץ מלחמת-העצמאות התייצב להגנת מקום-מגוריו – שכונת "המפדה האזרחי" שעל-יד רמת גן. עם הקמת יחידת-התותחנים בצה"ל הצטרף אליה, השתתף בקרבות ליד משמר הירדן, בעמק הירדן, ליד לג'ון ועוד. ביום כיבושה של נצרת נפצע בתאונת-דרכים, ולאחר שלושה שבועות, ביום כ"ח בתמוז תש"ח (4.8.1948), מת מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אחריו אישה, רחל, שני בנים ושתי בנות. בנו הצעיר נולד ארבעה חודשים לאחר נפילתו.