בקמייסטר, שלמה

בן צפורה ויצחק, נולד ביום ו' באלול תש"ז (22.8.1947) בתל-אביב. למד בבית-הספר היסודי בשכונת יד-אליהו והמשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי "שבח" בתל-אביב. הצטיין במתמטיקה. בשנת 1965 התגייס לצה"ל ושירת בחיל-הרגלים. עבר שורה של קורסים, ביניהם קורס מ"כים. במלחמת ששת-הימים פקד על כיתת שריון ועלה לדרגת סמל. אחרי המלחמה השתחרר מצה"ל ועבר לעבוד בחברה להפקת נפט באבו-רודס. הוא הוצב בגדוד שריון במרחב שלמה, ובמלחמת יום-הכיפורים שירת בדרום סיני. אחרי שהוחזרה אבו-רודס למצרים הוצעו לו עבודות בחברות להפקת נפט בחוץ-לארץ. הוא נסע לארצות-הברית ולמזרח הרחוק בשליחות חברה אמריקנית. אבל הגעגועים לארץ ומחלת אמו המריצוהו לחזור. הוא שב ארצה, החל לעבוד בחברת ביטוח והתמסר לטיפול באמו. זמן קצר אחרי שנפטרה אמו נשא לאשה את מיקי והקים את ביתו בהרצליה, שם נולדה בתו הילה. כשהחלה מלחמת שלום הגליל גויס שלמה ליחידת חרמ"ש. ביום כ' בסיוון תשמ"ב (11.6.1982) היה עם יחידתו בקרב, בגיזרה המזרחית בבקעת הלבנון. הנגמ"ש שבו נסע נפגע בטיל סורי ושלמה נהרג. הוא הובא למנוחות ביום כ"ו בסיוון תשמ"ב (17.6.1982) בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. בן 35 היה בנופלו. השאיר אחריו רעיה, בת, אב ואחות. שר הביטחון אריאל שרון כתב למשפחתו: "הוא היה חייל ממושמע, אופטימי, התבלט באהבתו לשחמט ולמתמטיקה". חבריו סיפרו עליו: "הוא היה בחור עליז, שוקק חיים, חריף שכל, בעל חוש הומור, הקרין סביבו עליצות ומצב-רוח טוב, והמקורבים אליו נהנו מחריפות לשונו".