בקלצ’וק (ברקאי), שמואל (“ווזווז”)

בן מרים ויעקב, נולד בתשעה באב תרפ"ט (15.8.1929) בעיר סטולין, פלך מינסק, פולין. בשנת 1935 עלה ארצה עם הוריו, גדל ונתחנך ברמת יצחק וסיים שם את בית-הספר העממי. מגיל 12 התחנך בהכשרת-נוער, עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה והכירה, ובהיותו בן 15 הצטרף ל"הגנה" ומשם עבר לפלמ"ח והיה בו מוותיקי פלוגה ח'. שמואל היה מן המתנדבים הנענים לכל קריאה. הוא הגן על גבולות תל-אביב, ליווה שיירות מתל-אביב לירושלים והיה האוחז במקלע ה"ברן" של השיירה. הבעת טוב-לב ועליזות בפניו והליכותיו פשוטות, כובש לבבות ומשכנע בסיפוריו. לשאלה, האין זה מסוכן מדי להיות תמיד בין הראשונים, היה משיב: "החיים אינם חברת-ביטוח;" "כמה יפה יהיה לראות צבא ישראלי מסודר" – זו היתה שאיפתו אך לא זכה לראותו. בשנת חייו האחרונה היה ברמת רחל והגן על המשק בתוך קבוצה של הפלמ"ח. כן פעל בהגנת גוש עציון. לאחר שנפל המפקד על הגבעה הרוסית, מילא שמואל את מקומו בתפקיד מ"כ. ידע יפה את חומרת המצב, ויומיים לפני מותו אמר לחברו: "איני רוצה כי תהיה עוד החבר שלי, כי כל חברי נופלים בזה אחר זה, וגם אתה עלול…" חבריו ידעו כי מנוי וגמור עימו שלא ליפול חיים בידי האויב. "אם איהרג," אמר, "שמואל בקלצ'וק לא נפל רק 'ווזווז' (כינויו)". ואמנם היה בין הלוחמים האחרונים בכפר עציון; וגם ראוהו אחרון בעמדה כשהוא במצב-רוח מרומם. קרוב לוודאי שלא נפל בשבי ומסתבר שאיבד את עצמו לדעת בכדורו האחרון… שמואל נפל בכפר עציון ערב הכרזת המדינה, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום ט"ו בחשוון תש"ט (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.