בקאל, שאול

שאול, בן ברטה ונורי, נולד ביום א' באדר תשי"ג (16.2.1953) בפתח-תקווה. הוא למד בבית-הספר היסודי בקרית-מטלון (פתח-תקווה) ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "עמל" בפתח-תקווה, במגמה של מסגרות מכנית. שאול היה תלמיד חרוץ ושקדן בלימודים העיוניים, מתמיד בלימודים המעשיים, ואהוב על מוריו ועל חבריו. הוא היה חובב ספורט והקדיש מזמנו הפנוי למשחק הכדורגל. הוא היה בחור צנוע ורחק מן ההידור. דבריו נאמרו במתינות ובנחת, בנימוס ובכובד ראש. חברותי היה, עליז וחייכן, אהוד על מכריו ונאמן לידידיו. תמיד עמד בדיבורו וכיבד את הבטחותיו, הוא אהב לעזור לזולת וידע להקשיב, להבין ולסייע בעצה ובמעשה. היה לו חוש הומור והוא הרבה להתלוצץ ולהתבדח ולשעשע את כל שומעיו. ישר היה, בעל מצפון ואיש אמת. שאול גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 והוצב לחיל החימוש. לאחר הטירונות השתלם בקורס לחמשי צריח-טנק. מפקדו ציין אותו כחייל טוב מאוד, ממושמע ואחראי, בעל ידע מקצועי רב ויעיל מאוד בעבודה. ואמנם התעתד שאול להצטרף לשורות צבא הקבע לאחר השירות הסדיר. על פעילותו המבצעית העניקו לו מפקדיו את "אות השירות המבצעי". בתקופת שירותו בצבא השתדל שאול שלא להדאיג את הוריו ולא סיפר להם דבר על קשייו, על פעולותיו ועל האימונים המפרכים. הוא הקפיד לכתוב מכתבים הביתה כדי להרגיע את בני משפחתו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית ברמת-הגולן. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע שאול ונהרג באזור חושנייה. תחילה נחשב כנעדר. במחצית אוקטובר 1973 זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקווה. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שאול ז"ל ביצע את תפקידו לשביעות רצונם המלאה של מפקדיו והיה אהוב על חבריו ביחידה". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-כנסת בפתח-תקווה.