בצר, משה

בן שפרה וישראל. נולד ביום כ"ה בשבט תרע"ג (2.2.1913) במרחביה. בשנות ילדותו הראשונות נדד עם משפחתו לבן שמן, משם לתל עדשים ובחזרה למרחביה. בשנת 1921 השתקעה המשפחה בנהלל ושם גדל, בגר והתפתח. הוא היה נער נבון ושקט, צמא-דעת, שקוע ומרוכז בתוך עצמו, והתחבב על חבריו ומוריו בזכות מזגו הנוח ונעימות הליכותיו. ככל בני נהלל סייע להוריו בעבודת המשק. בקיץ 1934 התגייס לכיבוש העבודה בפרדסי כפר-סבא וכעבור שנה השתתף בעבודות החריש בעין-שרה. בשנת 1936 עבר מספר קורסים בתחנה החקלאית הנסיונית ברחובות. בימי מאורעות תרצ"ו השתתף כשוטר-מוסף בשמירה בשריד ובקוסקוס-טבעון ובעת ובעונה אחת עזר לחבריו בעבודת יעור, בנטיעה ובעידור. משפרצה מלחמת העולם השנייה היה בין הראשונים שנענו לקריאת הישוב והתגייס לצבא הבריטי. לאחר תום תקופת אימונים נשלח עם יחידתו, פלוגת התובלה העברית 462, לאל עלמיין ולטוברוק. ביום כ"ז בניסן תש"ג (1.5.1943), הופצצה האניה על ידי מטוסים גרמניים וירדה למצולות. מאה וארבעים מחיילי הפלוגה טבעו, ומשה עמם. הניח הורים ושישה אחים ואחיות. שמו הונצח בספרים "אדם ואדמתו", "נהלל, התהוותו דרכו ופעלו" ו"בשלח ובמחרשה". בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים הוקמה לזכר הנעדרים אנדרטה דמויית אניה ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמות הנופלים.  החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.