בסר, עינת (“עינתי”)
בת שרה ויחזקאל. נולדה ביום ו' בטבת תש"ל (15.12.1969) בחולון, בת בכורה להוריה. היא נולדה בבית חם ואוהב אל תוך מלחמת ההתשה. כבר כתינוקת בלטה ביופיה המדהים, בשערה הבלונדי ובעיניה התכולות-ירוקות, עיניים עמוקות, שעוררו התפעלות בקרב הסובבים אותה. במלאת לה שלוש שנים העתיקה המשפחה מגוריה לבאר שבע. עינת התחילה את ראשית חינוכה בגן-הילדים במקום, התוודעה באמצעות טיולים אל הנגב, הצמחייה, הבדווים ומרחבי המדבר ולמדה לאהוב אותם. בתקופה זו פרצה מלחמת יום-הכיפורים והמשפחה הנודדת בעקבות האב, המשרת בצבא קבע, שבה לחולון. עינת, תלמידה מבריקה בבית-הספר היסודי ע"ש גורדון, אהובה על חבריה ומוריה, סיימה את לימודיה בהצטיינות. היא ניגנה באורגן וזכתה במלגה בתחרות עירונית להמשך לימודיה המוזיקליים. בשנת 1983 עברה המשפחה לשכונת הקצינים ביבנה ועינת המשיכה את לימודיה היסודיים בבית-הספר 'רמות ויצמן' וסיימה בהצטיינות את לימודיה התיכוניים במגמה הביולוגית בתיכון 'גינסבורג', עם תעודת בגרות לתפארת. בשנת 1985 נוסעת המשפחה בעקבות האב לשנת השתלמות בארצות-הברית. במהלך לימודיה התיכוניים הכירה עינת את אורי ובין השניים נרקמה אהבה גדולה. בתקופה שבין סיום הלימודים לגיוסה לצה"ל, היא עבדה בעבודות מזדמנות ומימנה לעצמה שיעורי נהיגה. טרם גיוסה החליטה עינת לשרת בתפקיד מעניין, לא-שגרתי ומלא תוכן ואתגר ולאחר התלבטויות יצאה לקורס קדם-צבאי של פקחיות-טיסה, עם שרון, חברתה הקרובה, שליוותה אותה מילדות לאורך כל השנים. בחודש ינואר 1988 גויסה עינת לצה"ל, הוצבה לשרת כפקחית-טיסה בחיל-האוויר ועד-מהרה הפך מגדל הפיקוח לביתה השני. לאחר שנה ומחצה עברה קורס קצינות מבצעים. בעיצומו של הקורס חלתה אמה שרה במחלה ממארת ועינת נקרעה בין החובה לבית לבין קידומה והצלחתה במערכת הצבאית. הדילמה היתה קשה, אך בתמיכת הוריה וחברה היא סיימה בהצלחה את קורס הקצינות. קיבלה דרגת סגן-משנה ושובצה כקצינת מבצעים. בשלהי אוגוסט 1989 נפטרה אמה ועינת, כדרכה, הפנימה ונשאה בעול, כשהיא מתמרנת במסירות בין הטייסת לבית, מחזקת ותומכת באביה ובשני אחיה הצעירים. תוססת, עליזה והחלטית בעבודתה, היא מצליחה לכבוש את מקומה בטייסת ומשרה תחושה שיש על מי לסמוך. בהערכות קציניה, המצויות בתיקה האישי, היא מתוארת כקמב"צית טובה מאוד, המבצעת תפקידה ברמה גבוהה ומתמצאת היטב בטייסת. היא רוקמת תוכניות לעתיד – לימודים באוניברסיטה, טיול לדרום אמריקה, ואולי חתונה עם חברה הטייס, אורי – תוכניות שלא זכתה להגשים. עינת נפלה בעת מילוי תפקידה ביום י"ט באדר תשנ"א (5.3.1991), בתאונת-דרכים שאירעה בכביש אשדוד-תל אביב. בת עשרים ואחת היתה בנופלה. היא הובאה למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין ביבנה, במרחק פסיעות מקבר אמה. הותירה אחריה אב ושני אחים – אמיר ורועי. לאחר מותה הועלתה עינת בדרגה. לאחר נפילתה נולדה אחותה – שיר, מנישואיו השניים של אביה. בשנת 1996 נפטר אביה יחזקאל ממחלה קשה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הטייסת: "… בעבודתה בטייסת בלטה עינת ברמתה הגבוהה. קצינה מצוינת, מפקדת סמכותית, בעלת תפיסה והבנה מהירה. ידעתי שאפשר להפקיד בידיה את ניהול הטייסת ללא חשש… בחורה לבבית, מסבירת פנים, חייכנית ומלאת חיים. בקלות התחבבה על כולנו, מפקדים וחיילים כאחד".
