בסלי, אריה

אריה, בן מרים וסלח, נולד ביום כ"א באייר תשט"ו (13.5.1955) בכפר-סבא, כבן שביעי במשפחתו בת שמונה הילדים. כשהיה ילד עברה המשפחה להתגורר במושב גבעולים שבצפון הנגב, ושם למד אריה בבית-הספר היסודי "מעגלים". בשנת 1964 עבר עם משפחתו לנתניה והשלים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "שחל". את לימודיו התיכוניים התחיל אריה בבית-הספר התיכון "אורט" בנתניה, אלא שלאחר שנתיים נאלץ להפסיק ללמוד כדי לצאת לעבודה ולעזור בכלכלת הבית – על-אף שזכה בציונים טובים ובהערכה רבה מצד מוריו. אריה, או אריק בפי מכריו, היה בן מסור למשפחתו. כמעט כל שכרו נתן להוריו החולניים שמצבם הכלכלי היה קשה, ובמעט הכסף ששמר לעצמו, קנה צעצועים לאחותו הקטנה והאהובה. לדברי אחותו הבכירה, היה אריק מבקר בקביעות בבתיהם של בני המשפחה הענפה. ובכל ביקור היה מביא אתו דבר מה – שוקולד, פרחים, או סתם איזה ענף-עץ שמצא בדרכו. אריק אהב מאוד לטייל ובכל הזדמנות "פיתה" את בני המשפחה להצטרף עליו לטיוליו. עד שגויס לצבא עבד אריה בשמירת חפצים ב"אגד". אותו זמן היה חבר פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד, שימש כמדריך בתנועה, ואף הפך את מחסן הכלים שבבית הוריו למועדון, ששימש אותו ואת חבריו. הוא אהב מאוד לצלם והשאיר אחריו אוסף גדול של תצלומים נאים מטיוליו – תצלומי נוף וצילומים רבים של חבריו ושל בני משפחתו. אריה גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1972 והוצב לחיל השריון, שם שימש כנהג משאית. תקופת שירותו עברה עליו רובה ככולה בסיני, ולפי עדות אחותו היה אריה "מאושר על היותו סוף סוף חייל". אם כי עבר ניתוח מסובך למדי ויכול היה לבקש שישבצו אותו בעבודה משרדית חזר אריה ליחידתו הקרבית בסיני. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, שירתה יחידתו של אריה בגזרה הצפונית של התעלה. ביום הראשון למלחמה, ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), תקפו מטוסי האויב את מחנה היחידה ואריה נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון דאז משה דיין: "אריה היה חייל מסור ונאמן. היה אהוד על כל מי שהכירו".