בסטקר, אילן

בן מרים ודוד. נולד ביום ג' בחשוון תשל"ד (29.10.1973), בבאר שבע. בן שני במשפחה בת חמישה ילדים, שומרת מסורת. ילדותו ונעוריו של אילן עברו בבאר שבע. היה ילד עליז מאוד וחייכן, תמיד במרכז החבורה. אילן למד והתחנך בבית-הספר היסודי "מוריה" ובבית-הספר התיכון הדתי "מרכז הנוער", במגמה לחשמל. אילן אהב לטייל בשדות ובמרחבים שמחוץ לעיר, בלט במשחקי כדורגל עם חבריו בשכונה, מוקף ידידים וחברים. נער נאה, שהקפיד תמיד על הופעה ולבוש, היה בקשר חם ואוהב עם בני המשפחה הרבים, להם הקדיש הרבה מזמנו. בחודש יולי 1992, גויס אילן לשירות חובה בצה"ל. הוא הוצב לחיל התותחנים ונשלח לשרת בבסיס החיל בשבטה. לדברי מפקדיו, היה אילן חייל אחראי וחרוץ, בעל משמעת עצמית גבוהה וברוח זו מילא את תפקידו וחובותיו. לדברי חבריו ביחידה היה אילן בחור חברותי ועליז, גם כאן היה במרכז החבורה. בהמשך שירותו הועלה לדרגת רב"ט. ביום י"ט באלול תשנ"ג (5.9.1993), בעת שעשה דרכו מביתו לבסיס יחידתו, נחטף ונרצח אילן בידי שניים, שחפצו בנשקו האישי. במשך שנה וארבעה חודשים נערכו חיפושים רבים אחרי אילן, בתקווה שהוא עדיין בחיים, עד שביום 17.1.1995 נמצאה גופתו. למחרת, ביום 18.1.1995 הובא אילן למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. בן עשרים היה במותו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. אילן הותיר אחריו הורים, שתי אחיות – אילנית ופלורי ושני אחים – שמעון ומשה. מפקד היחידה נפרד מאילן ליד הקבר הפתוח ואמר: "לפני שישה עשר חודשים, כאשר בוששת להגיע לבסיס, ידענו שקרה משהו. הרי היית חייל ממושמע, רציני ואחראי. חיפשנו אותך בכל רחבי הנגב, בכל נקיק ובכל מערה, כדי למצוא אותך חי, להחזיר אותך לבית הוריך. יום רדף יום ואז הבנו שמשהו נורא קרה, שיותר לא נראה אותך עם החיוך הביישני והרצון העז לעזור תמיד לחבריך. נפגשנו עם בני משפחתך והבנו מאיפה ינקת את המקורות, את השורשים שגדלו לעץ פורה, אשר נגדע בטרם זמן. אנו כאן נמשיך לעשות את שהתחלת, ונזכור אותך תמיד כחייל מצוין, שנותן לנו את הכוח להמשיך הלאה".