בסון, אליהו (אלי)
אליהו, בנם-בכורם של נזימה וסלמן (שלמה), נולד ביום כ"ג בטבת ת"ש (4.1.1940), בעיר בצרה שבעיראק. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר ביד-אליהו, ואת לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר התיכון העירוני ז' בתל-אביב. ראשית ילדותו של אלי, כך כינוהו בחיבה כל בני הבית, עברה עליו בגולת עיראק, שם ספג את ערכי היסוד שליווהו בדרך חייו. הוא למד להבחין בין בני עמו לבין שאר התושבים, ולמד גם לשאוף לארץ-ישראל ולירושלים עיר הקודש. הוריו לימדוהו "לעמוד על רגליו" תמיד ולהיות עצמאי כדי לקדם כל צרה שלא תבוא, והילד נענה להם מתוך הערכה וכבוד והרבה אהבה. כשהיה בן שש נולדה אחותו מירה, ואלי עזר לאמו לטפל בה כמיטב יכולתו, ובכלל התנהג כילד אחראי ומתחשב. בתקופת הקמתה של מדינת ישראל, חלה התעוררות לאומית בין היהודים בעיראק, וברגע שאפשר היה לצאת למסע עם התינוקת – ארזו ההורים את מזוודותיהם, ובשנת תש"י (1950), עלו ארצה. המשפחה התיישבה ביד-אליהו, אלא שלא הייתה זו ישיבה של קבע, ואחרי כשנה עברו להתגורר ברמת-גן. אלי קלט את השפה העברית במהירות, ועזר להוריו לשאת את חבלי ההתאקלמות. נתגלה אצלו חוש טכני וידיים מוכשרות ועד מהרה הפך יד ימינו של אביו בהתקנת מכשירי הבית ובתיקונם. אליהו גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1960. לאחר סיום הטירונות למד בבית-הספר הטכני של חיל האוויר, וסיים לימודיו בהצטיינות. הוא צורף ליחידת שריון והקים בה את פלוגת הקשר החטיבתית ואף שימש בה טכנאי-קשר בכיר. בגלל תכונותיו המצוינות נתחבב על פקודיו ועל מפקדיו. הם העריכו את יושרו, את מיומנותו ואת טוב-לבו. אלי ידע להקשיב בסבלנות לכל אדם וידע לענות בצניעות רבה ובכובד ראש. מששוחרר מהשירות הסדיר, השתלב אלי מיד בעבודה בתחום מקצועו בתעשייה האווירית. הוא החל דרכו כטכנאי מעבדה ב"בדק", ותוך זמן קצר עלה והגיע לדרגת מבקר בכיר. שמו הלך לפניו כבעל כשרון-המצאה והוא קבע שיאים חדשים בדרישה לאיכות הביצוע. מפקחי האלקטרוניקה שבמנהל התעופה האזרחית שמו לב לכישוריו המיוחדים, והוא עבר ליחידת ההנדסה של אגף האבזרים. אלי עבד גם בחברת ג'נרל אלקטריק ונשלח להשתלמויות באנגליה ובארצות הברית, ועד מהרה קיבל תואר מהנדס. עמיתיו סמכו עליו בלב שלם, ונהגו להתייעץ בו בכל בעיה בעבודה. בשעות הפנאי, נהג אלי לקרוא ספרות יפה, ולהרחיב את ידיעותיו בתחום האלקטרוניקה. בשנת 1967 נשא אלי לאישה את רונית ובשנת 1969 נולד בנם גל. בשנת 1971 נולד בנם השני שי, ולא היה גבול לשמחתם של השניים. אלי היה קשור מאוד אל משפחתו, והקדיש מזמנו לטיפוח הקן המשפחתי באהבה רבה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נחפז אל יחידתו, ולא חיכה לצו הקריאה. היה ברור לו שבכך הוא עושה את הדבר היחיד שאפשר ושצריך לעשות. יחידתו סייעה לכוחות הלוחמים בחזית סיני והוא עבר שם שעות קשות. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), נפגע אלי ונהרג בהפצצת אחד הבסיסים של צה"ל ממזרח לתעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, שני בנים, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.
