בסול, אופיר (אשר)

בן דינה ועזרא. נולד ביום ו' באדר ב' תשל"ו (8.3.1976) בכפר סבא, אח לאוהד ואפרת. אופיר החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'בר אילן' בעיר הולדתו. במהלך שלוש השנים שבהן שהתה המשפחה בבלגיה בשליחות, למד בכיתות ב'-ד' בבית-הספר 'תחכמוני' באנטוורפן. כששבה המשפחה ארצה המשיך אופיר את לימודיו במכינה למדרשייה שבקרית הרצוג בכפר סבא, וסיים לימודיו במגמה הכימית במדרשיית 'נעם' בפרדס חנה. אהבת האדם שבו, נכונותו התמידית לסייע לכל אדם, טוב ליבו, החן המיוחד לו וחיוכו הנצחי קרנו ממנו והשפיעו תמיד על סביבתו. תמיד מוקף היה בחברים ובני משפחה רבים, אוהבים ומעריצים. אופיר האמין בעשייה לשמה ולא היסס ליטול אחריות ולפעול מתוך שיקול דעת ותבונה כשנדרש הדבר. מעל הכל ניחן אופיר בצניעות וענווה שליוו אותו כל חייו. בשלהי מרס 1995 התגייס אופיר לצה"ל והוצב בחטיבת 'גולני', שאליה שאף להגיע. הוא סיים את אימוני הטירונות כחייל מצטיין, ולאחר קורס מ"כים שירת כמ"כ טירונים. לדרישת מפקדיו, הצטרף לקורס קציני חי"ר, אולם זמן קצר לפני סיומו ביקש לחזור לגדוד 13 האהוב עליו. אופיר האמין כי על חייל קרבי לשרת במקומות שבהם "עושים מה שצריך" כלשונו, ולכן ביקש לעלות עם הגדוד לקו בלבנון. כסמל מחלקת הסיור הוביל את חייליו במשימות מבצעיות בלבנון. חייליו ומפקדיו סמכו עליו, בטחו בו ואהבו אותו, בשל יחסו החם והמבין אליהם, היכולת המקצועית הגבוהה שהפגין והסמכותיות והאחריות שגילה כחייל וכמפקד. ביום י"ב באלול תשנ"ז (14.9.1997) צעד אופיר בראש כוח ששב ממארב. בדרך עלה הכוח על מטען באזור הביטחון, ליד הכפר תלוסה. אופיר נפצע באורח אנוש. החילוץ היה קשה וממושך ואופיר נפטר בבית-החולים רמב"ם בחיפה לאחר שש וחצי שעות של מאבק. בן עשרים-ואחת וחצי היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. מדברי המג"ד של אופיר: "אופיר היה מזן נדיר מסוגו, בעל ערכים וחדור מוטיבציה, כריזמטי ומקצועי. חשתי גאווה כמפקדו, כאשר בתחקיר לפני משימתו האחרונה הציג בפרטי פרטים את מהלכה והפגין בקיאות מרשימה בנתונים… הבחנתי במבטי ההערצה של חייליו, בעוד שאופיר עונה לי על השאלות הקשות ביותר… רצינו שיהיה קצין בגדוד…"