בנעים, אבנר-עמית

בנם של נאוה ואברהם. עמית נולד בבאר שבע ביום י"ג באייר תשמ"ח (30.4.1988). ילד שני במשפחה שבה שלושה בנים ושלוש בנות, אח לרותם, איתי, סתיו, אופיר וליאור. עמית נולד כשאחותו רותם הייתה בת פחות משנתיים והם גדלו יחד, כשבגידולם סייעה רבות הסבתא מצד האם. רותם ועמית היו נכדיה הראשונים, וזכו לפינוקים לרוב. כשהיה עמית בן כחצי שנה, מספרת אימו נאוה, הוא נפל פעם ממיטתו והשן הקדמית העליונה שלו, החותכת, נפלה. שש שנים הוא גדל חסר שן, "כמו פופאי", כדברי האם, עד שגדלה באותו מקום השן הבשרית. אך זו, מחוסר מקום, צמחה לרוחב, וכך הוא המשיך עד גיל אחת-עשרה, שאז התקינו בפיו גשר ליישור השיניים. עמית גדל בבאר שבע עד גיל שמונה, ולמד בבית הספר היסודי "ניצנים". כשסיים כיתה ג' עברה המשפחה לגור ביישוב שמעה שבדרום הר חברון והוא למד בבית הספר האזורי "עמית" ביישוב מיתר. בסיום כיתה ט' המשיך עמית לתיכון מקיף ז' בבאר שבע, תיכון רב-תחומי מרשת "עמל" הנמצא בשכונת רמות, בו סיים י"ב כיתות בהצלחה. כשלמד בי"ב עבר עמית לגור בבית סבו וסבתו בבאר שבע, ונהנה מאוד מאהבתם ומפינוקיהם. עמית גדל והיה לצעיר מלא שמחת חיים, שידע ואהב ליהנות מהחיים. תמיד היה מוקף בחברים שאיתם אהב לבלות ולא פעם אף לעשות שטויות לרוב, ובכל בילוי ותעלול הוא היה המוקד שסביבו כולם התלכדו. אך עמית לא פעם שב והוכיח שגם כשנדרשת רצינות הוא יודע להיות חבר אמיתי, כזה שכאשר ביקשו את עזרתו היה מתייצב מיד, גם באמצע הלילה. אורן, חברו של עמית, תיאר: "תודה לך על כל הפעמים ששיחקת איתי כדורגל והיית נלחם איתי על המשחק עד השנייה האחרונה, גם כשכולם רצו ללכת הביתה ולהעיף את הכדור החוצה … תודה לך שעשית איתי משתה ביום שסיימתי את הכדורים נגד החצ'קונים, והלכת איתי באמצע בית ספר לקנות שתייה ושמחת איתי וחייכת חיוך שפשוט נותן לבן אדם הרגשה שהוא הגיע לשיא החיים שלו … תודה לך על הת' שלא ידעת לבטא כמו שצריך, והיית מכניס צ', וככה נוצר לך השם סבצאצ … תודה לך על כל העזרה שלך לכל מי שרק ביקש, ולכל מי שרק יכולת לעזור לו". בבית, בשעות המעטות שעמית לא העביר עם חבריו, הוא אהב לשחק במשחקי מחשב, ובעיקר בפלייסטיישן. עוד הוא אהב מאוד לצפות בסדרת הטלוויזיה הקומית "הפיג'מות", ששודרה מאז היה בן חמש-עשרה. זו סדרה קומית שהצליחה מאוד, אודות עלילותיהם של חברי להקה המופיעים כשהם לבושים בפיג'מות ועל כן זכתה הלהקה בשם זה. גם עמית נהג לצאת מהבית בשעות היום בטריינינג שבו ישן ובנעלי בית, ולא הוטרד מדעת הסביבה. כך יצא יום יום, מספרים הוריו, וזה ממש היה הסמל שלו. מגיל צעיר עמית שיחק כדורגל בבאר שבע, תחילה בקבוצת "בית"ר" ואחר כך בקבוצת "הפועל". אולם הרבה יותר משחקן הוא היה כל השנים אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "הפועל" באר שבע: היה לו מנוי כל שנה, עמית הקפיד להגיע לכל משחקי הבית ואף הגיע לרבים ממשחקי החוץ, תוצאות המשחקים וביצועי הקבוצה ליוו אותו כל השבוע, כל האוהדים הכירו אותו ואף היה לו קשר אישי עם כמה מן השחקנים. כשנולדו אחיו הצעירים של עמית הוא בחר את שמותיהם, סתיו ואופיר, על פי שמות שחקני קבוצתו האהובה. עמית אהב את משפחתו עד מאוד, שמע בקול הוריו, עזר לכולם ותמך בהם. הוא ליווה את אחותו הצעירה סתיו לטיולים, וסייע לה רבות עם המחשב. כשהיה בן שמונה-עשרה הופתע עמית לשמוע שאימו שוב בהריון. אחותו הצעירה ליאור נולדה עשרה ימים לפני גיוסו, ומיום היוולדה ראה בה עמית נסיכה וכך התייחס אליה. עמית תמיד השיג כל מה שרצה, אומרים הוריו, ומספרים שהיה עיקש כמו המזל שבו נולד – מזל שור. עמית אולי נראה מפונק, או אפילו עצלן, אבל בעצם היה מאוד עצמאי, סימן לעצמו מטרות ועבד כדי להשיג אותן. כך מימן לעצמו הוצאת רישיון נהיגה, קנה לעצמו רכב (אם כי התפשר על רכב ישן, פיז'ו מודל 1988) ומימן את אחזקתו. בסוף שנת 2008, חודש לפני נפילתו, הוציא עמית רישיון לאופנוע וקנה אופנוע 250 סמ"ק. כדי להשיג כל זאת עמית עבד בעבודות שונות במקביל ללימודיו – היה מוכר בחנות "ילו" בתחנת דלק ובכפרייה בצומת שוקת, ובלילות עבד כמלצר באולמות אירועים. בסוף כיתה י' הכיר עמית את מעין כששניהם הגיעו לצפות בגמר תכנית הטלוויזיה "כוכב נולד" בניצנים. עד מהרה היו השניים לזוג, בילו יחד שעות רבות וכל סובביהם היו עדים לאהבה הענקית והיפה שהתפתחה ביניהם. "עמית דאג למעין ונשא אותה על כפיים", מתארת אימו נאוה. האהבה נקטעה בנפילתו של עמית. בסיום הלימודים בתיכון יצאו חבריו של עמית למסע ב"שביל ישראל". עמית, שלא הצליח להצטרף למסע, היה מצטרף אליהם מדי ערב, העמיד את רכבו לרשותם וכך תרם את חלקו. אחר כך ניצלו עמית וכמה חברים את הזמן לפני הגיוס, ועברו לעבוד בבתי מלון באילת למשך כחצי שנה. הם גרו בדירה קטנה ששכרו בעיר, ועמית ציין תקופה זו כמאושרת בחייו. עמית התגייס לצה"ל ביום 19.11.2006. יום לפני כן, במסיבת הגיוס שערכו לו, הוא צנח לרצפה מכתפי חבר שהרים אותו ושבר את היד, אך סירב לגבס והתעקש למלא את חובתו ולהתגייס, ורק אחר כך לטפל ביד. עמית החל טירונות בגדוד 12 בחטיבת גולני, אך אחרי חצי שנה עבר בשל בעיה רפואית לחיל לוגיסטיקה. כעבור זמן קצר הוכשר והיה לטבח בבסיס מזון סמוך לבאר שבע. במהלך שירותו הועלה עמית לדרגת סמל ראשון. עמית נפל בעת שירותו ביום כ"ב בחשוון תשס"ט (20.11.2008). שבוע לפני כן, ביום שישי 14.11.2008, יצא עמית, שבתקופת שירותו התגורר חלקית בבית סבו וסבתו בבאר שבע, על אופנועו לארוחת שבת בבית הוריו. בדרך עצר בכפרייה בצומת שוקת, בה עבד בעבר, ופגש חברים רבים. משם המשיך לשמעה אך בדרך, ליד הכניסה למיתר, החליק בכביש ונפצע קשה בראשו, למרות שחבש קסדת ראש מלאה. אחרי שישה ימים בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, בהם הוא נותר חסר הכרה, נפטר עמית. חודש לפני נפילתו חתם עמית על כרטיס "אדי" לתרומת איברים, ואף שכנע חברים שלו לחתום. הוריו כיבדו את החלטתו, ואיבריו שנתרמו הצילו חמישה אנשים. עמית היה בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר הורים, שני אחים ושלוש אחיות. על מצבתו של עמית כתבו בני המשפחה: "הנער הזה עכשיו הוא מלאך. עמית אהובנו, תמיד תישאר בליבנו". ספדו לעמית חברתו מעין ואחיו איתי: "אהוב יקר, כמה אתה חסר לנו. אנחנו עדיין מחכים שיעירו אותנו מאיזה חלום ושתיכנס בדלת … עמית, נסיך שלנו, מלאך שלנו, אנחנו רוצים שתדע שאנחנו אוהבים אותך יותר מכל דבר בחיים האלה … עמית, אנחנו אוהבים אותך ותמיד נתגעגע. אנחנו יודעים שאתה תסתדר כמו בכל מקום, ושיהיה לך טוב למעלה, ותשמור על כולנו משם". ספד אורן, חבר של עמית: "אני כותב לך עכשיו מכתב זה לא כמכתב פרידה, אלא כמכתב תודה … אני יכול להודות לך על הרבה דברים, אבל אני רוצה כבר לשחרר אותך לחדר שלך בגן עדן. אז תודה לך עמית שנתת לי ולכולם את הזכות לגדול איתך, לחבק אותך, לצחוק איתך, ליהנות איתך ולחוות איתך תקופה כה ארוכה, אך עדיין כל כך קצרה, בחיים שלי". ג'וני, חבר של עמית, ספד לו: "אילו רק יכולת לפקוח את עיניך ולו רק לשנייה אחת ולראות כמה אהבה אתה השארת מאחור. אהבת את החיים, ואהבת אותם עד בלי די. אהבת את הסובבים אותך, אהבת לתת מעצמך ללא תמורה, אהבת כי כזה אתה. האדיבות והנועם שבך, הצניעות והענווה הם אלה שהיתוו את חייך וזאת הייתה דרכך. אנחנו החברים תושבי שמעה, ובעיקר המשפחה, נדע להנציח בכל עת, נדע להמשיך את דרכך שציווית לנו במותך". במשחק במסגרת ליגת הכדורגל שנערך בשבת 22.11.2008 ענדו שחקני "הפועל" באר שבע, שרבים מהם הכירו את עמית האוהד, סרט שחור על זרועם לזכרו. באזכרת שלושים יום לנפילת עמית נשא דברים חבר של המשפחה: "עמית. הרבה דברים לא הספקנו לומר לך כי חשבנו שיש עוד זמן, חשבנו שתמיד יהיה לנו זמן אך טעינו. הלכת מאיתנו ועודך ילד שמח שיודע איך ליהנות, ניצלת את הזמן כאילו ידעת כי זמנך קצוב. היית חברותי ולא יכולת להיות בלי חבריך, אהבת אותם והם אהבו אותך, כל רגע פנוי העברת עם ואצל חבריך הרבים. אנחנו לא מסוגלים לחשוב על פרידה ממך, עמית. אתה כאן לידנו, אנחנו רק צריכים לעצום את העיניים כדי לראות אותך ולשמוע את קולך האומר 'היי מה העניינים?' … עמית היקר, אהבנו אותך ונאהב אותך לנצח. תמיד סמכנו עליך וידענו שיהיה בסדר, ועכשיו כולנו מקווים שמישהו שומר עליך שם למעלה וחברים אנחנו בטוחים שיש לך. אנחנו כאן למטה, משפחה וחברים וכל תושבי שמעה, נהיה חזקים. נמשיך כאילו שגרה אבל הלב ימשיך לכאוב, והגעגועים אליך יחנקו אותנו בגרון". לאתר האינטרנט יוטיוב העלה ג'וני, חבר של עמית, סרטון לזכרו, בו מוקרנות ברצף תמונות שלו עם משפחה, עם חברים ועם החברה מעין. הכיתוב לאורך הסרטון אומר: "עמית, תודה שהיית בן, אח וחבר אמיתי לכולנו. בחייך הכל כך קצרים נתת לכולנו להרגיש הכי נאהבים. עליך ניתן לומר בלב שלם 'ואהבת לרעך כמוך', כי כך היית. אוהבים אותך, המשפחה והחברים. נזכור אותך תמיד". גל, חבר נוסף של עמית, העלה גם הוא סרטון לאתר יוטיוב, ובו רצף תמונות של עמית עם חבריו הרבים. במקום התאונה בה נפל עמית, סמוך לכניסה ליישוב מיתר מצפון-מזרח לבאר שבע, הוצב סלע, ועל לוח במרכזו נחקקו שמו של עמית, פרטי התאונה והמילים: "גיבור של העולם ילד, עם חיוך של מלאכים … הבן אדם הכי חי שיש". ביישוב שמעה הוקם מועדון נוער על שם עמית. המועדון הוקם על ידי המשפחה בסיוע המועצה האזורית והיישוב, ונחנך בטקס ביום 31.5.2009. מעין, חברתו של עמית מאז פגישתם בכיתה י', התחילה בשנת 2012, בהיותה סטודנטית למשחק, לכתוב מחזה על ארבע וחצי שנות אהבתם.