בניש, שלמה (מוני)
בן חביבה ויצחק, נולד ביום י"ט בניסן תרפ"א (27.4.1921), בסופיה, בירת בולגריה. הצטיין מאוד בלימודיו בבית-הספר אך בשל קשיים כספיים הוכרח להפסיק את לימודיו בגימנסיה ולצאת לעבוד במכונאות כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בתנועת "השומר הצעיר", בה היה חבר, נתגבשה הכרתו המעמדית והציונית. בשנת 1940 העפיל ארצה עם משפחתו באונייה "דאריאן ב'". שנה וחצי שהה במחנה המעצר עתלית והשתלם בעזרת מילונים בעברית ובאנגלית. אחרי שחרורו הלך לקבוצת ניצנים ועבד שם כחצי שנה. מטעמים אישיים ומשפחתיים לא יכול להתערות בחיי הקבוצה, עזב והתחיל לעבוד כמכונאי בבית-חרושת לגרביים. עם פרוץ מלחמת-העצמאות אחרי החלטת עצרת האו"ם, לא מצא מנוחה לנפשו בראותו את האחרים ההולכים להילחם בעדו, אך החובה לאישתו ושני ילדיו ריתקה אותו לבית ולמקום העבודה עד בוא מועד גיוסו לפי הצו. משנפרד מאמו המתייפחת, אמר לה: "את אינך האם היחידה השולחת את בנה, ואני אינני הבן היחיד ההולך למלחמה. מוטב ליפול ובלבד שנדע שמלחמתנו תביא מחר טוב יותר לילדינו". לפי מצבו המשפחתי היה יכול להשתחרר משירותו בקו הראשון, אך לא רצה ליהנות מזכות זו. הוא שירת בחטיבת "גבעתי" ונשלח להגן על ניצנים. לאחר שנבלמה התקדמות הטור המצרי ליד אשדוד נותר קיבוץ ניצנים בעורפם. המצרים הבינו כי נקודה זו יכולה לשמש בסיס לפעילות כוחותינו בעורפם ולפיכך ריכזו כוח ניכר כדי לכובשה. ההתקפה המצרית הונחתה ביום 7.6.1948. מבעוד לילה הופגז המשק קשות ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים, אך זו נבלמה באש המגינים. המצרים הגבירו את ההפגזה ואף הפעילו מטוסים שהפציצו את המשק וגרמו נזקים כבדים. בחסות חיפוי זה התקדמו כוחות רגלים ושריון מצריים והצליחו לחדור למשק ולהשתלט עליו. בקרב זה נפל, ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948), ונקבר בניצנים.
