בנימיני, יוסף

בן רבקה וסימנטוב מנוח. נולד בשנת תרל"ט (1879) בדגסטאן, קווקז, שברוסיה. אביו היה רב בעירו ויוסף קיבל בילדותו חינוך מסורתי. לאחר מכן הצטיין בשקידתו בעבודה והיה ידוע בגבורתו בין "היהודים ההרריים". בתרס"ו (1906) עלה לארץ ישראל עם אמו, אחיו ואחותו והמשפחה התיישבה בירושלים. יוסף יצא לעבוד ביקבי ראשון-לציון, ולאחר זמן חזר לגור בירושלים ושם עסק במסחר זעיר. לימים כתב יצחק בן-צבי על היכרותו עם יוסף באותה תקופה: "תחילה הכרתיו כחנווני בירושלים… מלבושו מזרחי ובכל הליכותיו הוא כאחד מבני העדות המזרחיות, אולם בנימיני לא נשאר חנווני ירושלמי, במקרה היתה חנותו בשכנות מקום עם מערכת 'האחדות'… חוג זה של חברי המערכת ופועלי הדפוס היה כעין משפחה קטנה, שסביב לה התרכזו חיי המפלגה – מפלגת פועלי ציון שלפני המלחמה והגרעין הראשון של ציבור הפועלים בירושלים…" יוסף התקרב לחברי החוג, התיידד עם דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי והיה לחבר במפלגת "פועלי ציון". כשפרצה מלחמת העולם הראשונה כשהצטרך לבחור בין התעתמנות לבין יציאה מן הארץ, הוא בחר לנסוע לארצות-הברית, שם פעל בתנועת "פועלי ציון" והיה בין הבולטים בה. הוא יזם את הקמת בית הפועלים היהודי בקליבלנד ופרסם מאמרים בעתון היומי "פארווערטס" היוצא לאור בניו-יורק. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עם קום הגדוד העברי ה39- בארצות הברית, התגייס אליו ובשורותיו הגיע למזרח התיכון כדי ליטול חלק בכיבוש הארץ מידי התורכים. הוא השתתף בכיבוש מעברות הירדן מצפון ליריחו ובכיבוש רמת מצפה (א-סאלט) שבעבר הירדן. לאחר שיחרורו מן הצבא הצטרף ל"גדוד העבודה", עבד כסניטר בכביש עפולה-נצרת ולאחר מכן חזר לירושלים, שבה רכש לעצמו בית-מרקחת ובה גם ניהל את לשכת העבודה ופרסם מאמרים ב"דבר". באותה תקופה נמנה עם יוזמיה ומארגניה של התיישבות חקלאית לחיילים משוחררים והיה ראשון היוצאים אל אדמת עמק-חפר השוממה כדי להקים עליה את "גבעת החיילים", שמאוחר יותר נקראה בשם אביחיל. בכ"ו בשבט תרצ"ג (22.2.1933) עלו בדואים על אדמות גבעת החיילים, בנסיון להתנכל למתיישבים, לאדמתם ולרכושם. יוסף, שעמד בראש המגינים, הוכה בראשו מכת מוות לאור היום ולעיני שוטרים בריטיים, וכעבור שעות אחדות מת מפצעיו. הוא הובא למנוחות בגבעה. הניח אשה ובן יחיד מנישואים ראשונים.