בנימיני (בקשי), יצחק

בן-זקונים של עזרא וג'ורג'יה. נולד ביום י"ז בטבת תש"ג (25.12.1942) בירושלים. בשנת 1936 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בעיר הקודש. כילד למד יצחק ב"חדר", נכנס לבית הספר היסודי "אורח חיים", המשיך את לימודיו היסודיים ב"תחכמוני", ולאחר מכן, כשסיים את לימודיו שם נכנס לבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה, למד בו שנתיים והמשיך לתעודת בגרות בלימודים אכסטרניים. גילה נטייה במקצועות הריאליים. היה שקט וצנוע ואהב קולנוע ותיאטרון. בעודנו צעיר השתייך לתנועת "הצופים" ולאחר מכן ל"תנועה המאוחדת". בינואר 1962 גויס לצה"ל וגמר את שירותו הסדיר במסגרת נח"ל מוצנח. גרעינו קיבל את הכשרתו בחמדיה לאחר הטירונות והאימון המתקדם בעמיעד. היה מסור לחבריו ואהב לעזור להם, ואפילו בימים הקשים של שירותו בצבא היו כל מעשיו מלווים בת שחוק נעימה, עד כדי קונדסות וקלילות, ולא פעם השמיע באזניהם דברי עידוד. לכן היה כה אהוד על כל חבריו. גם במילואים שירת במסגרת הצנחנים. לאחר שהשתחרר מן הצבא חזר לירושלים. סיים בהצלחה קורס להנהלת חשבונות ועבד במקצוע זה בכמה מקומות. שלושה חודשים לפני נפלו התקבל כמנהל חשבונות במלון "הולילנד" ובתקופה קצרה זו ידע לקנות את לב כל הסובבים אותו ואת הערכתם בחריצותו לעבודה ובדייקנותו בה. בימי הכוננות למלחמת ששת הימים, כשחלק גדול מחבריו נקרא להגן על המולדת, חשש שמא שכחוהו והוא לא ייקרא לדגל; אז התקשר לבסיס לדעת על מה ולמה נתאחר צו הקריאה. כאשר נקרא הטיל את עצמו לקרב ונלחם כגיבור לשחרור ירושלים, אלא שלא זכה לראות בשחרורה השלם כי נפל בקרב בבירה, בגבעת התחמושת ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון