בנימין, יעקב (ארנסט)
בן מטה והרמן, נולד ביום ח' בשבט תרפ"ז (11.1.1927) בנירנברג, גרמניה ולמד בבית-הספר העממי של הקהילה היהודית. לפי חוקי המשטר הנאצי הוסיפו לו ולאביו, כמו לכל יהודי בגרמניה של אז, את השם "ישראל". אך משעלתה המשפחה לארץ בשנת 1939 נתנו לו הוריו את השם העברי יעקב. אחרי סיום חוק לימודיו בבית- ספר עממי בחיפה למד את מלאכת האורתופדיה, השתלם בה כראוי והתמחה בהתקנת פרוטזות (תותבות) לקטועי רגליים. תחילה עבד כשכיר ואחר-כך כבעל-מלאכה עומד ברשות עצמו. הוא היה מחונן בחוש מוסיקלי ובשמיעה נפלאה, ומנגינה ששמע פעם ידע לנגן בפסנתר ובאקורדיון. גם תפיסתו בשפות היתה קלה ונוסף לגרמנית ולעברית ידע גם אנגלית ובמידה רבה גם ערבית. הוא נתחבב על הסובבים אותו בשל מידותיו הטובות והנעמת המסיבות בנגינתו, בחיים האזרחיים ובצבא כאחד. התנדב לפי צו המוסדות, לצבא הבריטי ושירת בעבודתו המקצועית ביחידה רפואית, יהודי יחידי בין בריטים, וזכה בהוקרה ובחיבה על שום נאמנותו ודייקנותו במילוי חובתו. הוא עמד בכבוד בשעת מתיחות בין הצבא הבריטי והיישוב, רכש בקרב חבריו הבריטים הבנה לעניין היהודי וכמה מהם המשיכו להחליף איתו מכתבים אחרי שובם לארצם. יעקב היה רוכב אופנוע נלהב, חיבב את האופנוע ושמר על נקיונו ומצבו התקין. הוא השתתף בארגון חבורת רוכבי אופנוע לסיורים במרחבי הסביבה בימי פגרה. בפרוץ מלחמת- העצמאות התגייס עם האופנוע שלו ושירת בחטיבת "כרמלי" כאלחוטאי וקשר והשתתף בשחרור חיפה. היה שקוע כל כך בשירותו בפינתו המיוחדת, בוואדי רושמיה, שלא ידע דבר על הנעשה בגזרות אחרות, ורק בשובו הביתה נודע לו כי כל העיר שוחררה. השתתף בכיבוש טירה, בצת, א-זיב ועכו. אור ליום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), ברוכבו בלילה, יום לפני הכרזת ההפוגה השנייה, בשליחות-קשר על אופנוע מראש פינה למשמר הירדן, נהרג בהתנגשות, והועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.
