בנימין, יחיא

בן אברהם ומזל. נולד בעיר פאס שבמרוקו ביום כ"ו אייר תשי"ד (29.5.1954). בהיותו בן שלוש עלה ארצה עם משפחתו, שהשתקעה בבאר שבע. שם למד בבית הספר הממלכתי-דתי "חזון עובדיה". יחיא הצטיין בלימודים ומוריו וחבריו העריכוהו ואהבוהו. הוא היה ער ושובב, אך במידה ובטעם טוב. הוא נהג להקנות מידיעותיו לחבריו ועזר להם ככל יכולתו. הוא המשיך את לימודיו ב"מדרשית נע"מ" בפרדס חנה וגם שם הצליח בזכות שקידתו וחריצותו ותעודת הבגרות שקיבל הייתה בין הטובות שהוענקו לכיתתו. הוא היה חבר בארגון "בני עקיבא" כחניך וכמדריך והשקיע בתנועה את כל נשמתו. כן עסק בספורט וכדי להגיע לצבא בכושר גופני טוב היה רץ בכל יום כמה קילומטרים. לאחר שעמד בכבוד בבחינות הבגרות, ניסו חבריו ובני משפחתו לדבר על לבו שימשיך בלימודים גבוהים, אולם יחיא היה איתן בדעתו: קודם כל עומדת טובת הכלל – השירות בצה"ל, רק לאחר מכן טובת הפרט – המשך הלימודים. יחיא התגייס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. גם בתקופת שירותו שמר מכל משמר על מצוות הדת. מפקדו סיפר כי פעם, בעת היותו בקורס, קיבל חופשה ונסע לביתו. אך הוא ירד מהרכב הרחק מבאר שבע עם כניסת השבת, והלך קילומטרים רבים, ברגל, כדי שלא לחלל את השבת. הוא סיים בהצלחה קורס לוחמי חרמ"ש ונמנה עם טובי הלוחמים ביחידתו. ביום כ"ה בתמוז תשל"ג (25.7.1973) נפטר יחיא בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר שבע. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "בנכם היה אות ומופת לכול מבחינת שמירה על ערכי היהדות. הוא קירב את חבריו הרבים אל קיום המצוות – – – מאז תחילת דרכו בצה"ל כטירון ואחר כך כלוחם חרמ"ש, היה לוחם מעולה ושימש כמנהיג לכל חבריו". מאמרי הערכה לשמו ולזכרו נתפרסמו ב"ניב המדרשיה", בטאון בוגרי מדרשית נעם בפרדס חנה.