fbpx
בנימין, יובל

בנימין, יובל


בן שרה ומאיר. נולד ביום כ"ה בחשוון תשל"ב (13.11.1971) בירושלים. מימי ילדותו, דבקו ביובל שני כינויים, לכאורה סותרים: האחד, "מצחיק" בשל חיוכו וצחוקו הנשמע למרחוק והשני, "ג'ינג'י", בשל אופיו הלוהט והוויכוחים שניהל להשכנת צדק, החל מבית-הספר היסודי בו למד "בית הילד" ועד בית-הספר התיכון "בית חינוך", שניהם בירושלים. שרה, אמו של יובל, נזכרת, שכבר בגיל ארבע הנצה בו האהבה לבעלי-חיים. כיצד שב הביתה ובידיו קופסה עם חלזונות, או עם תולעי משי. כיצד התמלא הבית בצבים, אוגרים, תוכי, ארנבת, חתול וכלב, מתוך אהבתו של יובל לכל אלה וגם מתוך עניין, מחקרי כמעט, להבין את אורחות חייהם. בתיכון, הצטיין יובל במתמטיקה. את כישוריו המעולים בתחום זה חלק עם אחרים ולימד במסירות קבוצה של תלמידים עד גיוסו לצבא. יובל לא רק ידע מתמטיקה על בוריה, אלא גם מצא את הדרך להביאה אל אחרים. בד בבד עם נטיותיו הריאליות, התעניין יובל בפסיכולוגיה, מתוך אהבת האדם שהיתה טבועה בו. הצורך שלו להתנסות, קירב אותו לתחומים רבים – טיולים בארץ ובחו"ל (בכיתה י"א טס לאוסטריה וגרמניה במסגרת משלחת של התיכון), התנסות קצרה בנגינה, ריקודי ג'אז וצילום. יובל אהב לקרוא, בייחוד בספרי מדע בדיוני ופילוסופיה. את לימודיו בתיכון סיים בהצטיינות. יובל גויס לצה"ל בפברואר 1990. חלומו היה לשרת כטייס. בגלל מגבלה רפואית, נפסל במבדקים ולכן החל את שירותו בקורס חובלים, במהלכו חתם ויתור והמשיך לשירות בנ"מ, שם שירת כבקר בסוללת פטריוט, בתקופת מלחמת המפרץ. אך יובל לא זנח את חלומו המקורי, ולאחר מספר חודשים ניסה שנית להתקבל לקורס טיס. עתה, משהוסרה המגבלה הרפואית, עבר את המבדקים בהצלחה. במהלך כל הקורס זכה יובל להערכות מצוינות. מפקדיו וחבריו מצאו שהוא בוגר, רציני, יסודי, בעל חוש הומור ומקורי. יובל היה חדור מוטיבציה וידע לקדם עצמו ולנצל את הפוטנציאל הרב הטמון בו. במהלך הקורס הוסב יובל למגמת נווטים ובסיומו הוצב בטייסת פנטום. רצונו של יובל היה שונה, אך הוא קיבל את אשר הוטל עליו בבגרות והוכיח מוטיבציה, רצינות ויכולת גבוהה. ואכן, במהרה עבר הסבה לטייסת אף-16, בה השתלב במהירות וזכה מעמיתיו למחמאה גדולה בכינוי שהעניקו לו: "נווט טבעי". יובל הוכיח עצמו כמצטיין וקודם במהירות בשרשרת התפקידים בטייסת. יובל נפל ביום כ' בתמוז תשנ"ה (18.7.1995) בעת מילוי תפקידו, בתאונת מטוסים מול חופי ראש הנקרה. עמו נפל גם סא"ל רוני שלומי. לאחר מותו הועלה יובל לדרגת סרן. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. בן עשרים וארבע היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, שני אחים – ירון ועמית ואחות – מיכל. מפקד הכנף בה שירת יובל כתב למשפחה: "במהלך שנת שירותו בטייסת, נוכחנו לגלות שיובל הנו נווט מצוין, קצין מעולה וחבר. …בן המפאר בענווה את עצמו ומעיד על משפחתו וקרוביו. לנו היה יובל חבר לנשק, חבר לאהבה, נווט לדוגמה ואדם לחיקוי. איש אשר בבגרותו שובבות, וברצינותו קריצה". משפחתו של יובל הנציחה את זכרו בגן ציבורי, "גן יובל", סמוך למקום מגוריהם בירושלים. ביולי 2000, במלאת חמש שנים לנפילתו, חנכה המשפחה יחד עם משפחתו של רוני שלומי מפקדו של יובל ובשיתוף הקרן הקיימת לישראל, מצפה ברכס הסולם שמול ראש הנקרה. המצפה נקרא "מצפה השניים" על שם יובל ורוני.

דילוג לתוכן