בנימין, אלפרד (“פרדי”)

בן בלומה ואהרן, נולד בשנת 1930 בבוקרשט, בירת רומניה. למד בבית-ספר עממי ותיכון והשתלם בעבודת טקסטיל. חמשת ילדי המשפחה (שלושה בנים ושתי בנות) התחנכו בתנועות-נוער ציוניות, והוא ואחיו ואחותם הקטנה השתייכו לתנועת "דרור הבונים". בחודש מרס 1946 יצאו שלושתם כחלוצי המשפחה, דרך יוגוסלביה לאיטליה, כדי לעלות לארץ, מתוך כוונה להעלות אחריהם את כל המשפחה. ההורים ציוו עליהם שלא ייפרדו בכל הדרך עד בואם לארץ. באיטליה קדמו להם רבים בתור לעלייה ב' והם, בשל גילם הצעיר, הוכנסו למוסד-נוער של "השומר הצעיר", באין מוסד של תנועתם, ובמשך שתי שנות שהותם שם הסתגלו לדפוסי החיים וההשקפות ששררו במוסד ואלפרד אף הגיע לתפקידים במזכירות החברה והמוסד ובוועדת התרבות. באפריל 1948 יצא לקורס-אימונים של ה"הגנה" במחתרת וכשחזר מהקורס השאיר לאחיו הצעיר כעין "צוואה", שגם הוא יהיה מוכן כמוהו להקריב גם את חייו בעד המולדת העברית, כשיגיע תורו. אלפרד בא לארץ במסגרת אנשי גח"ל למחרת הכרזת המדינה, וכבר עם הגיעם לנמל תל- אביב חוו את חוויות המלחמה כאשר הנמל הופצץ על-ידי מטוסים מצריים. אלפרד צורף מיד לחטיבה 7, שזה עתה הוקמה. בסוף מאי 1948 החמיר מצבה של ירושלים, כאשר הדרך אליה נותקה על-ידי מערך הלגיון בלטרון. על חטיבתו הוטל לפרוץ את הדרך ולהגיע לירושלים, במסגרת מבצע "בן-נון א'". לוחמי החטיבה נתקלו בכוחות אויב עדיפים ונאלצו לסגת. בקרב הנסיגה הקשה נפל, ביום ט"ו באייר תש"ח (24.5.1948). ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.