בניטה, יהודה

בן שרה ויצחק. נולד ביום כ"ג בשבט תשי"ט (1.1.1959) בעיר קולומבשיה שבאלג'יר. במלאת לו שלוש שנים עלה ארצה עם משפחתו והתגורר בקרית שמונה, שם גדל והתחנך. יהודה החל לימודיו בבית-הספר היסודי "רמב"ם" וסיים בבית-הספר התיכון המקצועי "מרכז הנוער" במגמת נגרות, וחלומו היה לפתוח יום אחד נגרייה משלו. יהודה הרבה לעסוק בספורט ובמיוחד בהרמת משקולות, והיה למרים המשקולות הטוב ביותר מבין חבריו. היה פעיל באגודה למלחמה בתאונות הדרכים ובשעותיו הפנויות אהב להאזין למוסיקה ישראלית, בעיקר לשלום חנוך. יהודה, או כפי שכונה על ידי חבריו ובני משפחתו "ג'ול", היה אהוב על כולם. הוא היה מסור למשפחתו ועוד בהיותו נער צעיר נטל חלק בפרנסת המשפחה שנתקלה בקשיים כלכליים. יהודה אהב את בני משפחתו אהבה עזה וסייע להם בכל עת. על אף העובדה שהיה חופשי בדעותיו, כיבד יהודה את המסורת שנשמרה בבית ההורים. בחור נעים הליכות היה, צנוע ונחבא אל הכלים. בשל צניעותו ידעו רק מעטים מחבריו על הקשיים הכלכליים של המשפחה, איתם היה עליו להתמודד. קשר אוהב וחם היה לו עם אחיו ואחיותיו הצעירים. יהודה חלם לחסוך כסף ולקנות רכב גדול , בו תוכל המשפחה לטייל בארץ. הטיולים בארץ, ובעיקר בצפון, היו מאהבותיו הגדולות. יהודה התגייס לצה"ל בתחילת ינואר 1977, והוצב כנהג בבקו"ם. ביום י"ד בתמוז תשל"ח (19.7.1978) נפל יהודה בעת שירותו. בן תשע עשרה היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שמונה. רבים מבני עירו ליוו את ארונו וכיבדו את זכרו של יהודה, שהיה עלם אהוב ומוכר בעיר. מוקיריו ובני משפחתו ממשיכים לפקוד את קברו. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים – פרוספר, ריימונד, מוריס ויוסי, ושלוש אחיות – לוסי, פלורה ושולה.