בניון, יוסי
בן מרצדס ואברהם, שעלו לארץ בשנות ה-50. יוסי נולד ביום כ"ח בטבת תשכ"ג (24.1.1963) במושב אליפלט, ובו גדל ובגר לנער גבה קומה, נעים הליכות ומלא שמחת חיים. הוא למד בבית-הספר ממלכתי-דתי באליפלט. הוא היה תלמיד נבון, אהב את כל המקצועות ובפרט את לימודי התנ"ך. מילדותו הייתה טבועה בו תכונה של מנהיג. בסוף כיתה ו' תכנן עם חברו אילן שינוי בחייו: הוא החליט ללמוד בבית-ספר אזורי בחצור. יוסי היה מוכן להתאמץ, כדי להדביק את הפער בלימודים. ואכן, לאחר שלוש שנים, ובהמלצת המורים וההורים, עבר ללמוד בבית-ספר בעל רמה גבוהה יותר – "מדרשיית נועם". אבל יוסי היה קשור מאוד למשפחתו, והתקשה לשאת את הפירוד. לכן הוא חזר ללמוד בבית-ספר באזור מגוריו – בתיכון הדתי בצפת. יוסי שמח בהוריו, באחיו ובאחיותיו ונהג כבוד בכולם. בלילות שבת, כשהמשפחה כולה הסבה לשולחן, היה יוסי מספר על הקורות אותו במשך השבוע ודבריו היו מתובלים בהומור וברוח עליזה. יוסי אהב לשחק כדורסל, ואף היה שחקן בנבחרת הכדורסל של המושב. הוא ניגן בגיטרה, ונהג להציג עם חבריו מערכונים של הגשש החיוור. יוסי היה תלמיד טוב, וכל דבר הקשור בעניינים שברוח משך את ליבו. עם זאת, הוא ידע לשלב את שמחת החיים עם החומרה שהייתה כרוכה בלימודים. חלומו היה לסיים את השירות בצבא וללמוד תנ"ך באוניברסיטת בר-אילן. אורח חייו היה של נער שומר תורה ומצוות. לאחר מותו סיפר הרב המקומי, כי יוסי נהג לתת "מתן בסתר", ובשבתות, בעלייה לתורה, היה מנדב מכספו לחלשים, למרות ששליח ציבור פטר אותו מתרומה, בשל היותו חייל. אבל הוא עמד על דעתו, ודאג שתרומתו תועבר ביום ראשון ליעודה. בחופשות של ימי חול היה נוסע לקריה החסידית שבחצור הגלילית לשמוע שיעור בתורה ודרשה מפי רבניה. הוא היה צנוע ונעים הליכות, מנומס, שקט ואהוב על כולם. "הולך תמים ופועל צדק", כתבה עליו חברה לכיתה. חבר, שמעולם לא עשה דבר, כדי לפגוע בזולתו או להזיק לו. כן וישר, "דובר אמת בלבבו". אחראי, ובעל הרגשת מחויבות בכל התפקידים שקיבל עליו בחיי החברה. בתקופה הראשונה של שירותו בצה"ל שאף יוסי להיות קצין, כדי להמשיך את מסורת המשפחה (אביו שהיה קצין מילא תפקיד של מא"ז באזור מגוריו, ואחיו מיקי – סא"ל בגדוד שריון). מפקדיו ניסו לשכנעו ללמוד תכנות מחשבים, אך יוסי דבק במטרתו ונהיה קצין. קיום המצוות בקורס קצינים היה כרוך בקשיים, אבל יוסי התגבר עליהם: הוא נהג להתעורר מוקדם, כדי להניח תפילין ולהתפלל שחרית, והתמיד בכך גם לאחר יום מפרך ולילה קצר. חבריו ליחידה מספרים, שהיטיב לשלב תורה ועבודה, ואף ניסה להביא אחרים לקיום מצוות בדרכי נועם ובהבנה. הוא היה חביב על חבריו ביחידה, כשם שהיה אהוב על חבריו במושב. את תפקידו כקצין תחזוקה בלבנון קיבל בהבנה וברצון כצו השעה. יוסי נפל ביום ט' באייר תשמ"ד (11.5.1984) במלחמת שלום הגליל, מפגיעת רימון של מחבלים בנבטיה שבלבנון. הוא היה בדרכו לחופשה שהוקדמה משירותו במחנה אנצר. בן 21 שנים הוא היה בנופלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראש פינה. הוא השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. מפקדו כתב למשפחה, כי יוסי היה קצין מעולה ובנפילתו איבדה היחידה את אחד הקצינים הטובים שלה. הוא הועלה לדרגת סגן לאחר מותו. גם ברגעיו האחרונים היו עמו ספר התהילים, הטלית והתפילין. בני המשפחה תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת באליפלט, וקראו על-שמו את המועדון המקומי של בני-עקיבא. משפחתו וחבריו הוציאו לאור חוברת לזכרו
