בניה, דוד

דוד, בנם-בכורם של פנינה ומנחם, נולד ביום ט' בחשוון תשי"ג (28.10.1952), בראש-פינה. הוא למד בבית-הספר היסודי בכפר -יובל, ואחרי-כן המשיך לימודיו בבית-הספר המקצועי ב"חוות השומר" בגליל התחתון, במגמה לאלקטרוניקה ובבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה, בקורס לטכנאי-קשר. הוא היה תלמיד מצטיין במקצועות רבים. מוריו שיבחוהו על חריצותו ותעודותיו הטובות העידו על הישגיו. הוא השתתף בפעולות לנוער, שנערכו בכפר-גלעדי ועסק שם במלאכת-יד; אף הביא הביתה שולחן קטן מעשה-ידיו. דוד למד שנתיים ב"חוות השומר", אך כשראה כי אין הוא מתקדם במקצוע האלקטרוניקה כפי שהיה רוצה, עבר לבית-הספר הטכני של חיל-האוויר. מילדותו היה דוד חרוץ ומלא-מרץ והקפיד לעסוק במה שרצה לעסוק בו. כבר לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי היה עצמאי. דאג לעצמו ולא נזקק לעזרת הוריו. אדרבא, הוא היה כמשענת להם. אביו החל לסמוך עליו יותר ויותר וקיווה שבידע הרב שרכש דוד, יעזור למשפחה, שהייתה נתונה במצב קשה מחמת בריאותו המעורערת של האב. דוד התעניין בשאלות אזרחות; הוא אסף חומר רב בנושא זה, שמע הרצאות ואף עבר קורס, שבסופו קיבל תעודת הצטיינות. דוד כתב שירים רבים בנושאים שונים, במיוחד בתקופה ששירת בצבא. פעמיים השתתף בצעדת שלושת הימים בירושלים. דוד השתדל תמיד להרגיע את הוריו ולא להדאיגם. אף כשחש כאבים חזקים – ובסופו-של-דבר, נזקק לניתוח – לא סיפר להם על כאביו, עד ששמו לב שמשהו אינו כשורה אצלו. דוד גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1971 והוצב לחיל הקשר מאחר שסיים קורס טכנאי-קשר בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר. לאחר סיום הטירונות הוצב כטכנאי קשר בגדוד שריון בקווים הקדמיים. הוא עבר קורס השתלמות לטכנאי קשר ובספטמבר 1972 השתתף בפשיטה ללבנון. דוד שירת בנאמנות רבה והיה מסור לעבודתו בצבא. חבריו ליחידה ראו בו בחור שקט וחרוץ. בזמן ששירת בצבא, לא הספיק ללמוד וכל אימת שהיה לו פנאי, היה נרשם להשתלמויות שונות, כדי להרחיב את ידיעותיו. הוא התכונן לעבוד ולעזור למשפחתו, לאחר שיסיים את שירותו הסדיר. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה דוד בחופשה בביתו בכפר-יובל. כשראה בצהרים מטוס מעל הכפר, הבין שפרצה מלחמה. הוא התלבש, לקח את נשקו והתכונן לצאת. למרות תחנוני הוריו, שיחכה עד שיבואו לקחתו, יצא לדרך ברגל. הוא אמר, שחשוב שיגיע מוקדם ככל האפשר ליחידתו. דוד נשלח עם יחידתו לרמת-הגולן. ולמחרת, ביום י"א תשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע בקרב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר-יובל. השאיר אחריו הורים ושש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-כנסת.