בניה, אלכסנדר (“אלכס”, “אלכסי”)

בן מרדכי ובלה. נולד ביום ט"ו באדר תרפ"ו (1.3.1926) בורשה, בירת פולין. הוריו היו מורים לעברית לפני עלותם לארץ בשנת 1934 ונמנו עם וותיקי הציונים; אביו – ממיסדיהם ומנהליהם של בתי הספר "תרבות" בביאליסטוק. אחרי עלות המשפחה לארץ סיים אלכסנדר את לימודיו היסודיים בבית ספר בנהריה, לאחר מכן סיים בית ספר "טיץ'" ביגור וקיבל תעודת בגרות של אכסטרנים. בצעירותו היה חבר תנועת "הנוער העובד". אהב מוסיקה ועבודה ציבורית. בגיל י"ז הצטרף לפלמ"ח. לפני קום המדינה נעשה מפקד מחלקה שם. פיקודו העצמאי הראשון היה על גשר שיך-חוסיין בפברואר ;1948 במלחמת הקוממיות היה מפקד פלוגה. לאחר מכן היה לאיש צבא הקבע ובתור שכזה היה רב פעלים ורב תפקידים: קצין אג"ם של מחוז הנגב, מפקד גוש באר שבע, מפקד מחנה אימונים של נח"ל, מג"ד נח"ל, ובמטכ"ל היה ראש ענף המבצעים. דרגתו – סגן אלוף. הגיעו ימי מערכת סיני וגם בה השתתף. לאחר שהשתחרר בשנת 1957 היה יוצא למילואים. לאחר מכן היה חבר מושב אורות במשך שלוש שנים ומחצה; זמן מה היה גם מזכיר המושב. בשנת 1960 קיבל תפקיד במשרד הבטחון בבאר שבע; בשנת 1963 חויל שוב ונשלח לטנזנייה בתפקיד ראש הצוות של צה"ל; הם הקימו שם את השירות הלאומי. בחזרו לארץ בסוף 1966 עבר לנציבות שירות המדינה ובמשרה זו עבד עד אשר גויס בחודש מאי, ימי הכוננות למלחמת ששת הימים. ביום כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), הוא היום השלישי לקרבות, נפל בקרב באל עריש בפעולת טיהור העיר מכוחות האויב. הניח אשה וחמישה ילדים – אחד מהם סגן בחיל האויר. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר שבע. בירחון עיריית באר שבע ("כאן באר שבע"), במדור "כבוד לנופלים – תנחומים למשפחות", הועלה זכרו. בחוברת "לזכרם" שהוציאה עיריית דימונה הונצח שמו.