בנו, פנחס (פכרי)

פנחס, בן סלימה ושמעון, נולד בשנת 1942 בעיראק, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"א (1951). את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "לוחמי הגיטאות" בקרית-אתא. אחרי-כן סיים את לימודיו התיכונים בבית-הספר התיכון המקצועי "אינטרנשיונל" בקרית-חיים. פנחס היה תלמיד שקדן בתקופת לימודיו היסודיים והצטיין בדמיונו העשיר. בחירת לימודיו התיכוניים הייתה קלה, שכן השילוב בין לימודים עיוניים לבין לימודים מעשיים, בד-בבד עם התקדמות טכנית, היו לרוחו, ולכן בחר בבית-ספר מקצועי. כל השנים הקדיש פנחס את כל-כולו ליצירה. היצירה הייתה טבועה בנשמתו. כשרונותיו השתרעו על-פני מגוון שטחים רחב, ופרצו מתוכו כהר-געש. הוא עסק בציור נופים ופרחים, בפיסול ובריקוע – תחום שמימש בו את הדברים המוחשים שביצירה. כשרונותיו מצאו ביטוי גם בבית-הספר, בעבודת-יצירה ובעצם חדוות היצירה שהייתה טבועה בו. פנחס היה חניך התנועה המאוחדת, שם ספג את רוח החלוציות וערכיה. הוא היה נער בעל ערכים ואידיאלים, שהיה מוכן להקדיש להם את כל חייו. הוא היה הכוח החיה בין חבריו בתנועה, התבלט במרצו, בשמחת החיים שקרנה ממנו ובשאפתנות שהדריכה את מעשיו. בתקופה חברותו בתנועה עסק בפעילות חברתית ענפה. פנחס גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1961. לפי הערכים המקובלים עליו הצטרף פנחס לנח"ל, בו מצא את שילוב הרוח והחלוצית עם כושר לחימה ועוז רוח, שהיו יסוד איתן בנפשו. הוא בחר במיזוג של אימון וידע צבאי יחד עם הכשרה חקלאית והתיישבותית. חלק משירותו עשה בעמק-יזרעאל, שם עבד במשך היום ושמר בשעות הלילה. הוא אהב את העמק מאוד ונפשו נקשרה באדמה ובטבע. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מקלענים שימש פנחס בתפקידים שונים – כמקלען, כחוקר-סעד ולבסוף – כקב"ן. פנחס היה חייל מסור ובעל ערכים, המאמין בדרכו ובמילוי המשימות, מתוך הכרה בערך של שירות המדינה. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. לאחר השחרור השתלב פנחס בנקל בענף המתכת, הודות להכשרתו ולידע שצבר בזמן לימודיו. את עבודתו ביצע ביעילות ללא דופי, כחרט במפעל למוצרי פלסטיקה. הוא התעניין בכל המרחש במפעל, הרבה יותר מאשר דרש תפקידו המוגדר, ותמיד ניסה לייעל את העבודה ולהציע שיפורים מעשיים. עד מהרה זכה להערכת מעבידיו והוכר בקרב חבריו לעבודה כעובד מוכשר ומסור, בעל סיכויים רבים לקידום. בהירות מחשבתו סייעה לו בדרכו במפעל. הוא אהב לשנות ולנסות, וכך הפכו חייו מלאי תוכן ועניין, ללא שיגרה וחזרה על דברים. בזמן מלחמת ששת הימים שירת פנחס במסגרת המילואים בחזית ירדן. לאחר המלחמה נשא את מזל לאישה, וברבות הימים נולדו לו שלושה ילדים – אירון, אילנית וירונה. הוא אהב את משפחתו, היה מסור ביותר לאשתו, לילדיו ולהוריו ודאג מכל לבו לסיפוק כל צורכיהם ומאווייהם. בתקופה ששירת במילואים הקפיד לכתוב מכתבים מרגיעים למשפחתו, כדי שלא להדאיגם. דמותו, אופיו ואורח-חייו השרו ביטחון רב סביבו, בעיקר על בני משפחתו. ביום ו' באדר תשל"ד (28.2.1974), נפל פנחס בעת שירותו, בתאונת דרכים על כביש מגידו-יקנעם. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים, הורים, אחים ואחיות.