בת רבקה וחיים, אחות תאומה לענבר ואחות לשגיא. נולדה ביום ה' באלול תשל"ט (28.8.1979) בבת ים, שם למדה שנתיים בבית- הספר היסודי 'יד מרדכי'. כשמלאו לה שמונה עברה המשפחה לקיבוץ אלומות. אביבית סיימה את לימודיה היסודיים בבית-הספר האזורי שבעמק הירדן ובמקביל למדה בבית-הספר למחוננים בכפר תבור. עם סיום לימודיה בבית-הספר למחוננים כתבה המנהלת, גב' דליה טל: "…אביבית בעלת פוטנציאל לימודי גבוה ותחומי עניין מגוונים, השתלבה יפה במסגרת, בהיבט הלימודי ובהיבט החברתי. יש בה ערכיות רבה ונועם הליכות עם דרך ארץ. אנו ממליצים על המשך לימודיה וטיפוחה במסגרת לילדים מחוננים ומצטיינים." אביבית אהבה לצפות בסרטים ולקרוא ספרים, במיוחד ספרי מתח ומדע בדיוני. בשנת 1993 העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לגבעתיים, שם סיימה אביבית בהצטיינות את לימודיה התיכוניים בבית-הספר ע"ש שמעון בן צבי, במגמה הכימית. בתעודותיה נכתב תמיד: "אביבית, את ראויה לשבח על הצטיינותך בלימודים, וכן את ראויה להערכה על התנהגותך, נימוסייך והליכותייך." בתום לימודיה עברה אביבית בהצטיינות קורס קדם-צבאי בתכנות מחשבים וביולי 1998 התגייסה לצה"ל והחלה את שירותה בחיל המודיעין. אביבית אהבה את עבודתה ומסירותה לא ידעה גבול. כדברי אל"ם טל, מפקדה: "אביבית הוצבה במדור פיתוח מוביל ומרכזי ביחידה. היא השתלבה במדור ובפרוייקט על הצד הטוב ביותר ועמדה בכל משימותיה בהצלחה רבה תוך גילוי מסירות, מקצועיות, יוזמה והשקעה ללא גבולות. לחריצותה ולכישרונה של אביבית חלק מכריע בהצלחת הפרוייקט ובתרומה ישירה לביטחון המדינה." בתחילת אפריל 2000 הצטרפה אביבית לשורות צבא הקבע ובסוף אותו חודש יצאה לקורס קציני מודיעין. מספר מפקדה: "שמחנו על רצונה של אביבית לצאת לקורס קצינות, ראינו בזאת חלק ממסלול הקידום וההכשרה הטבעיים שלה ובעבורנו הזדמנות לזכות בקצינה איכותית ומקצועית, שתמשיך לשרת ולתרום שנים נוספות ביחידה." ומוסיף ראש המחלקה: "ביקשנו להמשיך ולראות ביחידה את הנערה העדינה שידה בכל, כי לא היתה משימה קטנה כגדולה שבה לא נטלה חלק או לא התנדבה להוביל ולעזור." ביום ט"ז באייר תש"ס (21.5.2000) נפלה אביבית בעת מילוי תפקידה והיא בת עשרים- ואחת. היא הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותירה אחריה הורים, אחות ואח. לאחר מותה הועלתה אביבית לדרגת סגן משנה. ראש המדור, גיל, מספר: "אביבית היתה חיילת למופת, חרוצה ומרוצה, אחראית ובעלת מוטיבציה גבוהה לתרום בכל מה שיכלה. היא ביצעה תמיד את כל המוטל עליה על הצד הטוב ביותר וברוח טובה. עבודתה התאפיינה במעורבות, איכפתיות ונתינה ללא גבול עד לשעות הלילה המאוחרות. התנהגותה היתה ללא רבב והיא שאפה להצטיין בכל אשר עשתה… אביבית ניחנה בחיוך, חן וקסם אישי ששבו את לב כל חבריה לעבודה. היא היתה נעימת הליכות, קורנת אור ושמחת חיים ומעולם לא איבדה את שלוות הנפש שלה או את מזגה הנוח. אביבית היתה עדינה, חברותית ואהובה על כל חבריה והעבודה במחיצתה היתה משב רוח רענן לכל הסובבים אותה. הדעת אינה מסוגלת להשלים עם מותה של אביבית ודמותה, קולה וחיוכה ילוו אותנו לעד." כותב ראש המחלקה, סא"ל יובל: "…הצטיינותך היתה לשם דבר. ראשונה סיימת את הקורס בממר"מ, משכמך ומעלה היית בראיון אצל גיל בכניסתך ליחידה, בולטת בדרכך השקטה והנעימה גם לאחר שעות העבודה הארוכות שהשקעת במשימתך ובמשימות המדור…" בתעודת ההוקרה והכבוד שנמסרה למשפחה כותב ראש אכ"א: "אביבית ראתה את שירותה כשליחות ונשאה בה במסירות ובאהבה, נכונה ומסורה תמיד, הקדישה עצמה להגברת כוחו של צה"ל, לטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניה. תרומת חייה היתה גדולה, שליחות חייה נקטעה עם מותה." חברתה של אביבית, לינור, כותבת לה: "שלום לך חברה שלי, כבר עבר הרבה מאוד זמן מאז מספר אירועים סופיים. מעולם לא כתבתי לך, אבל מעולם לא חדלתי לדבר איתך ולחשוב אותך. היית מאמינה שכל כך הרבה אנשים כותבים עליך שירים. כשחושבים על זה לעומק, אני לא בטוחה אם את מרוצה. מישהו אמר לי פעם שכשמבקשים לשים סוף לצחוק האפל, נהיה שקט ואז שומעים אותך צוחקת עלינו מאיפה שאת נמצאת… אני מתקשה מזה זמן מה, אל מול המלה הכתובה. זו שהיתה חברתך לאורך פרק זמן ארוך, אך לא מספיק. אני שונאת את זו בתוכי שאומרת שאת כבר לא כאן, ואת כבר לא שומעת ושלעולם לא תדעי. כמה טוב להאמין בכך שאת שותפה לגעגוע שלי אליך, ובעצם זה יותר מגעגוע, זה מחסור. מחסור ענק… להבדיל ממך, המכתב הזה אינו גמור. אבל ממש כמו הזיכרון, הוא לעולם לא יגיע לחתימה הסופית." ביום האזכרה הראשון לנפילתה של אביבית, כתבה ענבר, אחותה התאומה: "קשה לדבר בשם ההורים שאיבדו בת אהובה, מוצלחת ומצליחה. קשה לי לדבר בשם שגיא שאיבד אחות 'קולית', אוהבת ותומכת. אך בשם עצמי אני יכולה לומר שקשה מאוד לוותר על 'מותרות' כאלה: אחות תאומה. כשהיו שואלים אותנו איך זה להיות תאומות תמיד היינו עונות במקהלה 'לא יודעות, אף פעם לא ניסינו משהו אחר'. ועכשיו, אחרי שטעמתי קצת מהלבד, אני יודעת בוודאות מה ששיערתי תמיד, האופציה הראשונה היא המוצלחת ביותר… בשנים המעטות שבהן היית כאן, הצלחת להשאיר את חותמך בהמון מקומות ואנו מבטיחים להמשיך ולדאוג למה שהתחלת. אביבית, שמך לעולם לא יישכח ומעשיך, תחביביך וסיפור חייך יעברו הלאה עוד שנים רבות אחרינו…" בני המשפחה בסיוע המרכז למורשת המודיעין הקימו לזכרה ספריית קריאה והשאלה הנושאת את שמה בבית-הספר התיכון ע"ש שמעון בן צבי בגבעתיים, שבו סיימה את לימודיה. מתוך דברים שנשאה אחותה התאומה, ענבר, בטקס פתיחת הספרייה: "נתן יונתן כתב פעם: 'חופים הם לפעמים געגועים לנחל' והספרייה הזו היא הגעגוע הגדול שלנו אליך, אביבית. געגוע לשמחת החיים והפעלתנות, יחד עם רגע רציני בעת קריאת ספר מתח או מדע בדיוני, שכה אהבת. געגוע להמון האנשים שהיו תמיד בסביבתך אך גם לרגעי ה'לבד' כשרצית לסיים את הספר שהתחלת באותו בוקר כי 'הוא נורא מותח ומתי יהיה לי זמן לסיים אותו… ' ולסיכום, אנו מקווים באמת, כי ספרייה זו תהיה תוססת ופעילה, תהווה מקום למפגשים חברתיים ובמקביל, תעודד השקעה ולמידה – שילוב מנצח שהוכיח את עצמו שוב ושוב – בהישגיה הגבוהים של אביבית לכל אורך הדרך ובכל תחום שעסקה בו." מתוך דברים שנאמרו לזכרה באותו הטקס בשם מפקדיה וחבריה ליחידה ששירתה בה: "זכינו להכיר משפחה אמיצה, אצילית, מלוכדת, תומכת, חמה ואיכותית והבנו מהיכן ואיך צמחה אביבית כפרח מושלם, עם איכויות, ערכים ומוסר כה גבוהים. הכרנו את סקרנותה של אביבית ואת אהבתה לספרים, ושמחנו עת החלטתם להנציח את זכרה של אביבית בהקמת ספריית קריאה והשאלה בבית-הספר התיכון שבו סיימה אביבית בהצטיינות את לימודיה… מהיכרותי אתכם בטוחני כי תמשיכו ללוות, לקדם ולהעשיר את הספרייה בספרים חדישים וכי ספרייה זו תהיה שוקקת ומלאת חיים כפי שהיתה אביבית…" לספריית בית-הספר התיכון הוקם אתר אינטרנט, שבו הונצחה אביבית: www.shavatz.co.il/pages/library מתוך דברים שכתבה סיון, חברתה של אביבית, שנתיים לאחר נפילתה: "…ידעתי שלא לכולם יש קשר כזה עם אדם אחר, אדם כמוך, ושלא משנה מה אני עושה, או לאן אני הולכת, תמיד יש לי את הדבר הספציפי והנפלא הזה, את החברות איתך, שהיתה הסיבה שלא פחדתי במקומות חדשים, שהייתי בטוחה בעצמי, כי תמיד היה לי למי לפנות… כמה הערצתי את השלווה הפנימית שלך! את הנינוחות שלך בחברת אנשים חדשים, את הילת האור שהקיפה אותך, ושכמותה לא נתקלתי באף אדם אחר, גם לא מאז… ואני בטוחה שזכיתי במתנה הכי יפה שיכולתי לקבל, ושהייתי בת מזל באופן בלתי נתפס, כשאת בחרת בי להיות חברה שלך."
