בנדל, גדעון

בן שמעון ונחמה. נולד ביום ל' בניסן תרפ"ד (4.5.1924) בתל אביב. למד בבתי הספר היסודיים "תחכמוני" ו"אחד העם" והמשיך בבית הספר התיכוני למסחר "גאולה" בתל אביב. הוא היה ספורטאי מעולה ושיחק בטניס שולחן ובכדורסל ב"ברית מכבים עתיד" ואחר כך ב"הפועל". כן היה חבר נבחרת ישראל בכדורסל ונסע עמה לתחרויות בינלאומיות באירופה. בשנת 1942 הצטרף גדעון לשורות הפלמ"ח, השתתף בהעלאת מעפילים. ובמלחמה בבריטים והיה בין מניחי יסודותיו של צה"ל. בשנת 1944 הועבר לפלוגת הרזרבה של הפלמ"ח והשתתף בכל פעולותיה. מיד לאחר החלטת האו"ם בנובמבר 1947, נקרא כרביזיוניסט, לשירות פעיל, ועם ייסוד צה"ל הצטרף לשורותיו. הוא השתתף בקרבות רבים כמפקד פלוגה והיה אחד ממעצבי דמותו של צה"ל. גדעון היה סיפא וספרא. הוא עבר את כל סולם הפיקוד, ביחידות קרביות, בתפקידי מטה והדרכה ומילא תפקידים רבים וחשובים. הוא פקד על גדוד "ברק" בגולני, סיים את המחזור הראשון של בית הספר לפיקוד ומטה ואת המחזור הרביעי של המכללה לביטחון לאומי. לאחר מלחמת ששת הימים הגיע כאלוף משנה אל פיקוד הצפון ומונה למפקד ההגנה המרחבי. הימים היו ימי הפגזות בלתי פוסקות וחדירות של מחבלים מגבולות ירדן וסוריה. גדעון טרח ועמל, דרבן והמריץ את העושים במלאכת ההתגוננות והביטחון של יישובי הגליל, עמק הירדן ועמק בית שאן. משהחלו פעולות המחבלים מגבול הלבנון, הוטלה גם האחריות לבטחון איזור ספר זה על גדעון. הואמילא את תפקידו בכל חום לבו ומרצו, היה בין יוזמי ההתנחלות ברמת הגולן ושקד על יישובה. הוא היה אחראי למיקומם ולבטחונם של יישובים אלה. ביוזמתו ובתכנונו הוכשרו קרקעות, עובדו שטחים ונפרצו דרכים, ביניהן גם הדרך הגובלת עם ה"פתחלנד", אשר אחר מותו נקראה על שמו – "מעלה גדעון". למרות היותו עסוק בבעיות קשות ומטרידות, תמיד הייתה אוזנו קשבת ולבו פתוח לשמוע, להסביר, להדריך ולהעמיד דברים באור נכון ובפרופורציה נאותה. הוא היה נעים הליכות, בהיר סבר, חבר טוב ואהוב על רעיו המפקדים ועל חייליו-פקודיו. למרות העומס שהטילו עליו תפקידיו הרבים בצה"ל מצא זמן לעסוק בספורט, וכאשר נבצר ממנו להשתתף בפועל בנבחרת הכדורסל ואם כי עד יומו האחרון הוסיף לשחק ולהתאמן) ניהל את קבוצת הכדורסל של "הפועל תל אביב". ביום ח' בטבת תש"ל (17.12.1969), נפל אל"מ גדעון בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. הניח אישה, בת ובן. על הקבר הפתוח ספד לו הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף חיים בר-לב, שאמר: "גדעון הוא מסוג המפקדים, הרואים בכל תפקיד שהם ממלאים שלימות בפני עצמה – לא קרש קפיצה, לא שבר מעבר, כי אם ייעוד בפני עצמו, אותו יש להשיג ולמלא עד תום. הוא היה מאותם המפקדים, שעליהם למעשה עומד הצבא. בשנתיים האחרונות מילא גדעון תפקיד, אשר מטרתו היא שמירת חיי אדם – חיי ילד בישוב ספר ותושב בעיירת פיתוח. גדעון התמסר לתפקידו והזדהה איתו, עשה לילות כימים והשיג הישגים מרשימים. אני יודע שאין בכוחן של מילים לנחם ולמלא את החלל שנוצר, אך למרות זאת רוצה אני לומר ורוצים אנו לזכור, כי גדעון היה בראש וראשונה אדם, במובנה המלא של המילה: בעל, אב, בן, חייל, מפקד וחבר. חייו היו קודש לבטחון העם; עוד כנער הצטרף לפלמ"ח ולקח חלק פעיל במאבק המדינה בדרך, ומאז ועד יומו האחרון פעל למען בטחון המדינה. הוא הקדיש את חייו לכלל; כזה היה וכזה יישאר בזכרוננו". כתבות לזכרו נכתבו על ידי מפקדיו בצה"ל ועל ידי אנשי ביטחון ביישובי הגליל ובמוסדות ההתיישבות; כן הקדישו עיתוני הספורט מאמרים לזכר דמותו כספורטאי; המועצה האזורית עמק הירדן הקימה בצומת צמח, בחוף הדרומי של הכנרת, אולם ספורט ותרבות, שישמש אנדרטה לזכר גדעון; כן נקראה הדרך החדשה, שפילסה הקרן הקיימת בצלע הדרומית מערבית של החרמון על שמו – "מעלה גדעון;" גדעון היה בין מקימי קרן הנאמנות לעזרת יישובי הספר ותעודת ההוקרה הראשונה ניתנה למשפחתו של גדעון, "אשר מסר נפשו על שלומם של יישובי הספר".