בנדיט, יעקב

בן ז'ני וצבי, נולד ביום ו' בשבט תרפ"ה (31.1.1925) בעיר סירט, חבל בוקובינה ברומניה. בנעוריו למד ב"תלמוד-תורה". עם גזירת הגירוש לטרנסניסטריה נאלץ להפסיק את לימודיו והוגלה יחד עם בני עיירתו לערבות אוקראינה. שם מתו עליו אמו ורוב בני המשפחה. באוקראינה הצטרף לתנועת "הנוער הציוני" והצטיין בקבוצה בתפיסתו המהירה. בטרנסניסטריה היה חבר פעיל במחתרת הציונית. אירגן את החברים הצעירים והשתתף בתוכניות הבריחה וההגנה. בתום מלחמת-העולם השנייה חזר לעיירתו שנהרסה ויסד מחדש את קן "הנוער הציוני" במקום. אירגן והדריך את הנוער בקבוצות גדולות ושלחם לחוות-הכשרה. בשנת 1946 עלה ארצה באונייה "מכס נורדוי". הצטרף לקבוצת "במאבק", ואחר-כך עבר לחיפה. יעקב עבד בעבודות-בניין כטפסן ואת זמנו הפנוי הקדיש לעבודה במזכירות סניף "העובד הציוני" בחיפה. כן היה חבר ה"הגנה". "יענקלה", כפי שקראו לו רעיו ומכיריו, ידע להיות הרוח החיה והמבדחת של החברה, ואף היטיב לשיר. יעקב התגייס עם פרוץ מלחמת-העצמאות ושירת בחטיבת "גולני". השתתף בקרבות בחזית הצפון והיה בין משחררי טבריה. מפקדו כתב עליו באחד ממכתביו אל בני משפחתו: "אנחנו, חבריו, הכרנוהו כאיש העליז במחלקה. הוא היה אהוב על מפקדיו וחבריו לנשק, כי תמיד הכניס עליזות במחנה, במצב-רוחו הטוב והאופטימי". ביום כ"ז בניסן תש"ח (6.5.1948) נפל בקרב כיבוש סג'רה הערבית. היה קבור בכפר תבור. ביום ז' בתמוז תש"י (22.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.