בנבנישתי, יעקב

בן אסתר ושמואל, נולד בשנת תרס"ט (1909) בעיר סלוניקי, יוון. יעקב היה אידיאליסט וציוני נלהב ורק טבעי היה זה בשבילו לעלות לארץ-ישראל בהיותו איש צעיר בן 22. הוא התיישב בבת ים והיה בין מייסדי בית-חרושת "שמנון" ומנהל עבודה במפעל במשך שנים רבות. יעקב נשא לאישה את אידה בת ארצו ולזוג נולדו בן ושתי בנות. יעקב התנדב לשורות ה"הגנה" וכן היה פעיל במכבי- אש ובשמירה על עירו. כאשר פרצה מלחמת-העצמאות המשיך למלא את תפקידו בשמירה בלילות לאחר יום עבודה קשה. יעקב היה אהוד על אנשי הקהילה הקטנה של בת ים וכולם העריכו אותו כאיש משפחה מסור וכעובד נאמן. ביום ז' בשבט תש"ח (18.1.1948), בשעה שיעקב עמד לצאת למילוי תפקידו בשמירה בעמדה – נפגע בראשו מכדור צלפים שנורה מכיוון מנשייה הערבית. במצב אנוש הובל לבית-החולים "הדסה" אך מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו והוא נפטר מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אישה ושלושה ילדים קטנים.